שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן מ״ד (י׳)

ובזה אמרתי ליישב מה דקשה לי טובא בהא דאמר ר"א שם דהו"ל דבר שיש לו מתירין והיינו במה שמותר לכהן וקשה כיון דהכהן עצמו אסור לו לאכלה בעזרה כדין חטאת שנאכל בעזרה דהא נתערב בחולין ועיין תוס' מנחות דף פ' ד"ה וכי דאף דהכנסת חולין לעזרה אינו אסור אלא כעין הקרבה מכל מקום לאכול חולין בעזרה איכא גנאי וכאן שנתערב במאה חולין בודאי יש גנאי לאכלו בעזרה דרובו חולין וכ"ש במאה חולין וא"כ שוב גם הכהן צריך לאכלו חוץ לעזרה וא"כ כיון דחטאת אסור לאכול חוץ לעזרה וע"כ מתורת ביטול אתינן עלה וא"כ איך שייך לומר דמקרי דבר שיש לו מתירין דכל טעם דדבר שיש לו מתירין הוא משום דלא נצרך לבא לידי ביטול ברוב וכאן ע"כ מתורת ביטול אתינן עלה וכמ"ש והיא קושיא נפלאה ועיין מלמ"ל פ"ב משחיטה ה"ג ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת זה תלוי בטעם דבר שיל"מ דאם נימא כשיטת הרי"ף לפי פירוש הר"ן א"כ עיקר תלוי בהתקרבות להיתר טפי מקרי מב"מ וא"כ כל שמותר לכהן אף שמתורת ביטול הוא מכל מקום לישראל אסור דהו"ל דשיל"מ וע"ז שפיר פריך ממנ"פ למאן מקרי דבר שיש לו מתירין אי לכהן משרי שרי ולישראל אסור וא"כ לא מקרי מב"מ דלכהן בלא"ה מותר ומה לו לישראל בזה וז"ב ובאמת אם נימא דבנימוחה כל שאינו רק טעם בלבד א"צ לאכלו בעזרה הי' מקום ליישב קושייתי אבל עכ"פ מתורת ביטול מוכרח לבא ע"ז. אמנם בגוף קושית הר"ן על הרי"ף וכן הקשה הראבי"ה במרדכי על הרי"ף נראה לפענ"ד דהנה באמת צריך ביאור ענין דבר שיל"מ דהוא מטעם דעד שתאכלנו באיסור תאכלנו בהיתר והיינו כמו שפירש"י בביצה דף ג' דאף דמן התורה חד בתרי בטל מכל מקום מדרבנן אחמור דלא לבטול משום דיש לו היתר למחרת למה לי היתר משום ביטול.