שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן מ״א (ח׳)

והנה כבוד אבי מורי הרב הגאון ני' הקשה ממ"ש בשמואל א' כ"ט ותמהר ותזבחהו משמע דהנשים שוחטות. ולפמ"ש יש לומר דבדקו לה הסכין שאול ואנשיו ובלא"ה נראה לפענ"ד דבר חדש דשם דהי' במלחמה והרי הרמב"ם התיר במלחמה אף לאכול נבילות וטריפות ואף להרמב"ן בכה"ג שלא הי' רק חשש בעלמא שמא נתעצלה פשיטא דלא חיישינן איברא דכתיב גבי שמואל ושחטתם בזה ודרשו חז"ל שבדק להם הסכין. מיהו יש לומר דשם ששחטו שלמים וצריך כלי שרת ולקדש אותו א"כ כיון דב"כ וב"כ היה צריך לקדש להם סכינות א"כ מה בכך אם היה בודק להם אבל במקום שאי אפשר כגון שם שלא הי' מי יודע לשחוט שפיר סמכו על האשה וז"ב ודוק. ובגוף הקושיא למה לא אמר דמשום נשים תני עבדים לפענ"ד אינו קושיא דאם נימא כשיטת הלכות א"י דגם בחולין אסורות לכתחלה לשחוט א"כ יקשה אמאי נקט תנא בקדשים דוקא הא גם בחולין אסור ויש לטעות דוקא במוקדשין אסורות לכתחלה ובחולין שרי ולכך אמר משום טמא במוקדשין דזה דוקא בשביל מוקדשין הוא הפסול וזה נכון. שוב מצאתי בחידושי פ"י בליקוטיו לחולין שכתב ג"כ טעם של הלכות א"י משום הבדיקה אבל לא ביאר לגבי קדשים מ"ט דנאמנין ע"ש ולפענ"ד כמ"ש.