שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן מ״א (ז׳)

שוב מצאתי במהרי"ט אלגזי דף מ"ז גבי גר שנתגייר והי' לו עיסה ספק גלגלה משנתגייר שהביא בשם מהר"ש סורליין שכתב בשם הראב"ד דהפרשתו מקדשתו היינו דהתשלומין נעשין תרומה והמפרש דהפרשתו מקדשתו שאינו חל שם תרומה לחייב עליו קרן וחומש עד שיתננה לכהן טועה הוא ע"ש וזהו כמ"ש המלמ"ל וצ"ע דסותר דברי עצמו שמהריט"א הביא בדף ל"ב דהפרשתו מקדשתו היינו שנתקדש בקדושת תרומה משעת הפרשה או משעת נתינה וצ"ע דהדברים סותרין ודו"ק. והנה במ"ש ליישב הלכות א"י כעת שנת תרי"ד ד' וישב החילותי ללמוד מסכת חולין ואמרתי דבר חדש בישוב דברי הלכות א"י. דהנה טעמו נראה לפענ"ד דהרי קי"ל דבמידי דאיכא טירחא נשים עצלנות הן ועיין פסחים ד' ובש"ע יו"ד סי' קכ"ז ולפ"ז בדיקת הסכין דאיכא טרחא רבא חיישינן שמא תתעצל ולא תבדוק כ"כ וא"ל דחיישא שמא יבדקו אחריה וימצא הסכין פגום דזה אינו דהרי אף במומר אינו חושש ע"ז כמ"ש התוס' בחולין ג' דמחזיק עצמו לישראל גמור ולא יבדקו אחרים ומכ"ש האשה דמחזקת עצמה לכשרה ותתעצל ולא תבדק ולכך לא סמכינן עלה. ובזה יש ליישב קושית התוספות דבמוקדשין שפיר לא חיישינן דהרי אמרו בזבחים דף פ"ח סכין שנפגם אין משחיזין אותו אבא שאול אומר סכין מטרפת הי' במקדש ונמנו עליו כהנים וגנזוה וא"כ שוב אין לחוש במוקדשין דהרי סכין של שחיטה הוה כ"ש ובודאי בדקוה קודם שנתנו לה לשחוט וגם חוששת שמא יבדקו אותה אח"כ כדי לידע שאם נפגם שוב לא יתקנו אותו וא"כ בודאי לא תתעצל וגם אין לה כ"כ טירחא. ומכאן אני תמה על מה שפלפלו בתוס' חולין דף ג' ד"ה כגון ובזבחים מ"ז ד"ה איזהו אי שחיטה בעי סכין ואם הוא כלי שרת והרי מבואר בזבחים פ"ח דסכין שנפגם אין מתקנין אותו וסכין מטרפת הי' שם וגנזוהו הרי מבואר דהי' לו דין כ"ש דאם לא בעי כ"ש פשיטא דהיו יכולים לתקנם ול"ש בהו אין עניות במקום עשירות ועיין פ"א מכלי מקדש הט"ו ובמלמ"ל שם וצע"ג שלא הזכירו כלל הך דזבחים הנ"ל