שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן מ״א (ב׳)

בהיותי בביתך וזכיתי לקבל פניך בקיץ שנת תד"ר בתוך אחד השיחים שאלת מה אני בדבר שנהגו ללמד את בנותיהם תורה שבכתב כי מדברי הרמב"ם מבואר דאף דבתורה שבכתב אינו כמלמדה תפלות אבל מ"מ אינו מצוה ללמדה ולא ילמדה אותה לכתחלה ואיך נשתרבב המנהג ללמדה. וגם שאלת מהיכן הוציא רבינו זאת דיש חילוק בין תורה שבכתב לתורה שבע"פ וגם מכל מקום אסור נלמד לכתחלה והנה אתה הבאת ראיה מהא דאמרו בסוטה דף כ"א דאינה מצווה ועושה ולא שייך בה זכות תורה וע"כ דאסור ללמדה לכתחלה ובאמת שיש לדחות דאף דיכול ללמדה תורה מכל מקום זכות תורה לא שייך בזה דעכ"פ מצוה בודאי ליכא. והן נסתר מחמתו מה שיש להביא ראיה מהא דאמרו בברכות דף י"ז הני נשי במאי קא זכיין באמטינהו לגברייהו וכו' ולא אמרו בזכות התורה. ולפמ"ש מצוה בודאי ליכא ולא שייך זכות. והנה ת"ל בראשית ההשקפה אמרתי דלפענ"ד ראיה ברורה לדברי רבינו דהרי בפ' הקהל נצטוו אנשים ונשים וע"כ דיכולה ללמד ואינה כתפלות ומכל מקום ראינו דאסור לכתחלה דהרי אמרו בחגיגה דף ג' דאנשים באים ללמוד ונשים באות לשמוע ולמה לא אמר דנשים באות ג"כ ללמוד וע"כ דלכתחלה אסור ללמדם וא"כ כיון דשם אתי דלא כבן עזאי דאמר דחייב ללמד את בתו תורה כמ"ש בירושלמי שם ועיין בתוס' שם ד"ה נשים וא"כ לכך מדוקדק הלשון דאמר דנשים באות לשמוע וזה ראי' ברורה לרבינו. כעת ראיתי בט"ז סי' רמ"ו ס"ק ד' שהרגיש בראיה זו מהקהל וגם במה דקאמר נשים באות לשמוע והוא פירש בדרך אחר ועכ"פ זכיתי לכוין דעתו הגדולה במקצת ונהניתי עד מאד. והנה מה שהבאתי ראיה מהא דאמרו בנדרים דף ל"ה ומלמד את בניו ואת בנותיו מקרא הרי שמותר ללמד לבנותיו מקרא הנה באמת בש"ס שם דף ל"ה ול"ו משמע דלא גריס במשנה רק את בניו לבד וכן הגירסא ברמב"ם ובטור סי' רנ"א וכן מצאתי בתוי"ט שהרגיש בזה ע"ש באופן שלכתחלה אסור ללמד לבתו תורה ועיין בברכות דף כ' שהתוס' פירשו הא דבעי דנשים בבהמ"ז אינו מן התורה משום דאינם בברית ותורה משמע דאסור ללמדם לכתחלה ולפענ"ד קצת סמך להמנהג ממ"ש האגור הובא בב"י או"ח סי' מ"ז שכתב דנשים חייבות בבה"ת אף שאינם חייבות ללמוד תורה ולא עוד אלא שהמלמד את בתו תורה כאילו מלמדה תפלות ה"מ בתורה שבע"פ ולא בתורה שבכתב ע"ש ורמזו הרמ"א ביו"ד סי' רמ"ו שם וא"כ משמע קצת דבתורה שבכתב יכול ללמדה כדי שתבין פירוש הקרבנות והתפלה דמש"ה מברכות ברכת התורה ועיין בש"ס קידושין דף כ"ט ע"ב דאמר שם לענין תורה ומנין שאין אחרים מצוין ללמדה דאמר קרא ולמדתם את בניכם ולא בנותיכם ומשמע דרק שאינו מצווה ללמדה אבל יכול ללמדה וזה כדברי רבינו דאינו כמלמדה תפלות וכיון שלכתחלה אין ללמדה לכך אינה מצווה ללמדה וקצת קשה לבן עזאי דחייב אדם ללמד את בתו תורה מה יענה להא דכתיב ולמדתם את בניכם ודרשינן בקדושין ולא בנותיכם