שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן ד׳ (ח׳)

וראיתי לבאר דבר אחד מה שראיתי במל"ת של בסו"מ שבל"ת קצ"ה מנהו הרמב"ם וכתב שאזהרתו מלא תאכלו על הדם אף שהוא לאו שבכללות אחר שהעונש מפורש אין לנו לחוש על אזהרתו אם היה מן הדין או לאו שבכללות והרמב"ן השיב ע"ז ולפי שדבריו לכאורה מחוסרי הבנה ואמרתי לבארם דהנה בשורש השני משיג על רבינו במ"ש דאם נמצא העונש בביאור מזהירין מן הדין ואף שאמרו אין מזהירין מן הדין הוא כשלא בא העונש מבורר ע"ש וע"ז השיג הרמב"ן דאף כשבא העונש מבואר מכל מקום אין מזהירין מן הדין וא"כ מ"ש הרמב"ם כאן דאין לחוש על האזהרה אם היה מן הדין ע"ז השיג שהקדמתו נשברת אבל על לאו שבכללות לא השיג כלל דמכל מקום מבואר אזהרה דבן סו"מ תמה דניהו דלא תאכלו על הדם הוא על אכילה שניה שמביאה לידי מיתה אבל אכילה הראשונה שאינה רק בלאו ומלקות מנלן האזהרה וגם המלקות דהיינו העונש מנ"ל וע"ז כתב הרמב"ן דהאזהרה שייכה גם על אכילה ראשונה אחרי שסופה לבא לידי מיתה באכילה שניה שהגיעה תורה לסוף דעתו והמלקות הוא בכלל ויסרו אותו כדאמרו בסנהדרין דף ע"א ע"ב וע"ז אמר דמכל מקום מזה סתירה להרמב"ם שכתב בשורש הב' דאין עונשין על גז"ש אבל לשיטת הרמב"ן אתי שפיר וזה שכתב הרמב"ן שמהראוי למנות לשתי לאוין דהיינו אכילה ראשונה שבא העונש מלקות מויסרו והלאו היא בכלל לא תאכלו על הדם והאכילה השניה שהעונש מיתה מהראוי למנות בלאו אחד. זהו תורף כוונת הרמב"ן. הארכתי בזה לפי שבספר מעיין החכמה בדף נ"ד ע"ב בדין בן סורר הבין מדברי הרמב"ן שגם על לאו דלא תאכלו על הדם חולק הרמב"ן וע"כ תמה עליו שהרי בש"ס אמרו כן בהדיא וגם מה שהבין שהרמב"ן למד אזהרה מויסרו הוא תימה דזה העונש ולא אזהרה ובאמת הוא תימה על הרמב"ן בזה אבל במחכת"ה חלילה להרמב"ן שיטעה בזה ודברי הרמב"ן פשוטים וקושית הרמב"ן דנחשב לשתים לפענ"ד לק"מ דאחרי דהאזהרה היא מלא תאכלו על הדם בין אכילה ראשונה ושניה פשיטא דלא נחשב רק ל"ת אחת וז"ב ופשוט