שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן ד׳ (ז׳)

ובזה מובן היטב חלוקו של התוס' דלכך בזה לא שייך דהשמר דעשה יהי' לאו דבאמת כל שאינו רק עשה ועל עשה לא חייבה התורה מלקות מהראוי שיהיה רק השמר דעשה לא שיהיה לאו שילקה דדוקא להניח תפילין בלילה שעושה מעשה מהראוי שיהיה העשה לאו משא"כ בעשה גרידא כל שמבטלה בלי מעשה אינו מהראוי שיהיה מקרי לאו שילקה ע"ז וזה ברור מאד. ושוב ראיתי ברא"ם שהביא השעה"מ שם שכתב דהשמר דעשה עשה הוא שאין לוקין עליו והשעה"מ תמה עליו דא"כ מה משני בעירובין שם השמר דעשה עשה הא מכל מקום הוה לאו וא"ל דכל שאינו חייב מלקות אינו חייב קרבן דזה אינו דהא בלא"ה אין לוקה דהו"ל לאו שאין בו מעשה והניח בצ"ע ואני תמה עליו דא"כ מה יענה לדברת התוס' הנ"ל שכתבו דהו"ל עשה ולכך אין לוקה משמע דאי הי' לאו הי' לוקה ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת כשהשמר דעשה הוה לאו הי' לוקה וכמ"ש ורק דהו"ל עשה ואינו לוקה וא"כ דברי הרא"מ נכונים דזה הנ"מ בין כשמקרי עשה או לאו אבל באמת לפמ"ש התוס' גם ר"י מודה בכ"מ דהו"ל עשה לא שייך לומר דהוה לאו ואם כן לדברי הרא"מ במה נחלקו ר"א ור"י בפרק הקומץ וע"כ דבריו צ"ע אבל דברי התוס' לפענ"ד נכונים מאד. ואגב אומר במה שנשאלתי מבן אוריין ובר אבהן המופלג המושלם מוה' יונה נצח ני' נכד הגאון בעל נצח ישראל בהא דאמרו ביומא דף פ"א ע"א אר"ל מפני מה לא נאמרה אזהרה בעינוי משום דלא אפשר מתקיף ר"א נכתוב רחמנא השמר פן לא תעונה אם כן נפישי לאוי ופירש"י השמר פן שני לאוין נינהו ואנן חד לאו בעינן שמא לא רצה להרבות בלאוין וע"ז תמה דהא אמרו במנחות דף צ"ט אמר ר"ל כל השוכח דבר אחד ממשנתו עובר בלאו שנאמר השמר לך ושמור נפשך מאד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך רבינא אמר השמר פן שני לאווין הם משמע דר"ל ס"ל דהשמר פן אינו רק לאו אחד וא"כ לר"ל יקשה דלכתוב השמר פן לא תעונה ואי דנפישי לאוי הא ר"ל ס"ל דלאו אחד הוא. ובאמת שהיא קושיא עצומה. והנראה לי בזה דהנה צריך ביאור סברת המחלוקת של ר"ל ורבינא דבמה פליגי והנראה לי בזה דהנה הרמב"ן בספר המצות מצות ל"ת הנוספות לפי דרכו מצוה ב' כתב דהשמר ושמור נפשך מאד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך קאי על מעמד הר סיני שלא נשכח כללות התורה שקבלנוה מפי הגבורה ולא מפי נביא שלא יוכל שום אות או מופת לבטל דברי התורה שקבלנוה מפי הגבורה וע"ש שהאריך והמגלת אסתר כתב כי אין למנותה בפ"ע כי היא צווי כוללת כל התורה ע"ש ובאמת שכדבריו משמע בש"ס כאן דדרשו מזה על השוכח דבר אחד ממשנתו ומהתימה שלא הזכירו שניהם גם יחד דברי הש"ס הנ"ל עכ"פ לדברי שניהם הרי לר"ל כיון דדרשו דעובר בלאו והרי ר"ל ס"ל דלוקין על לאו שאין בו מעשה וע' שבועות דף ג' ע"ב ואם כן לכך לא חשיב השמר פן לשני לאוין דהא להרמב"ן היא לאו שבכללות דהוא כולל שלא נשכח מעמד הר סיני שקבלנו מפי הגבורה וגם שלא לשכח מצות התורה ואם כן כבר נודע דלאו שבכללות אין לוקין עליו וא"כ בין לשיטת הרמב"ן דאין לוקין כלל או להרמב"ם דלוקין רק אחת עכ"פ כיון דאינו לוקה רק אחת כבר נודע מ"ש התוס' בב"מ דף מ"א דאין להרבות בלאוין במקום שאין נ"מ למלקות ע"י זה ולכך חשוב פן והשמר ללאו אחד וז"ב ובאמת רבינא יש לומר גם כן דלא פליג ע"ז רק דפליג על הא דאמר ר"א שם כל מקום שנאמר השמר פן ואל בל"ת דמשמע רק ל"ת אחד וע"ז אמר רבינא דהשמר פן הוא שני לאוין ולא דקאי על שוכח דבר אחד ממשנתו רק על שאר מקומות דכתיב בהו פן ואל ובזה מדוקדק היטב לשון חכמים דלא אמרו רבינא אמר עובר בשני לאוין כדאמרו אח"כ דעובר בשלשה דהא באמת לא קאי על השוכח וכמ"ש ולכך לא קאמר רק דהשמר פן שני לאוין הם והיינו במקום דעובר וחייב מלקות ולא כאן והא דאמר אח"כ דעובר בשלשה היינו משום דאמר יכול אפילו באונס ת"ל ולא יסירו מלבבך ואינו חייב רק במסירו מלבבו ואולי בכה"ג חשוב לאו שיש בו מעשה דהרי יושב ומסירו מלבבו וכעין דאמרו במימר דבדיבור קעביד מעשה מכ"ש בזה דמסירו מלבו בכוונה וז"ב ומעתה ביומא שפיר חשיב ר"ל השמר פן לשני לאוין ודוק