שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן ד׳ (ב׳)

מ"ש בענינא דפרשה ברמב"ם הלכות ממרים פ"ז ה"ז אפילו הי' השנים הראשונים הם האחרונים וכתבת בזה"ל הכ"מ חתר למצוא מקור דברי רבינו ז"ל והוא לדעתי מהתוספתא פי"א וז"ל בנינו זה מלמד שאחד מן הראשונים מצטרף עם האחרונים לחייבו מיתה וזה כדברי רבינו ובזית רענן הסב דברי התוספתא לדבר אחר והוא נגד פשט המשנה ודברי רבינו והאמת כמ"ש. הנה דבריך נכונים אבל מה שאני תמה על לשון רבינו מה לשון אפילו אדרבא זה עדיף טפי דאל"כ יהי' חצי דבר ואף דלא שייך בזה חצי דבר וכחילוקו של הרי"ף והתוס' בב"ק דף ע' ובתשובה ביארתי הענין באורך מכל מקום הכי עדיף טפי וכעין זה הקשו בתוס' גיטין דף ס"ג ע"ב וע"פ תירוצם יתיישב קצת. אמנם מה דק"ל בהא דכתב רבינו ואחר שמקבלין אותו בודקין שמא הקיף השער את כל הגיד וקשה דלפ"ז הי' התראת ספק דשמא הקיף השער מקודם וא"ל דמוקמינן אחזקה דא"כ למה בודקין אותו וע"כ דבמיתה לא סמכינן אבדיקה ואולי כיון דקיבל התראה ואמר ע"מ כן אין יכול לטעון שכבר הקיף. וראיתי שאתה הקשית על דברת רבינו בהלכה י"ב לענין טומטום שנקרע אחר ההתראה דבעינן שיהיה בן משעת ההתראה וע"ז הקשית דלפי שיטת רבינו בלא"ה הו"ל התראת ספק וצ"ע ובאמת לפמ"ש התוס' בכמה מקומות דבעינן שיהי' גם להמותרה ספק ופשיטא דלהמותרה לא הי' ספק אבל מ"ש קשה לכאורה והנלפענ"ד כתבתי