שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן ד׳ (י״ב)

והנה במה שהבאתי למעלה דברי המלמ"ל דכל דכתב סתם דלא יאכל וכדומה אף איסור דרבנן בכלל הראה לי תלמידי החריף מוה' יוסף ני' נכד הרב מאוהעל ז"ל במ"ש הפרמ"ג סי' כ"ח דספק טריפה אף לשיטת הרמב"ם דאינו רק מדרבנן מכל מקום א"צ כיסוי דהא כתיב אשר יאכל והרי מכל מקום אינו נאכל וע"ז הקשה מהא דאמרו בחולין דף כ"ז מיתבי השוחט וכו' הנוחר והמעקר פטור מלכסות ואי אמרת אין שחיטה לעוף מן התורה נחירתו זו היא שחיטתו לבעי כיסוי והרי כיון דמדרבנן צריך שחיטה שוב לא קרינן ביה אשר יאכל. והשבתי בתכ"ד דז"א דע"כ לא כייל המלמ"ל רק במקום דנוכל לומר דעכ"פ התורה לא איירי במה דאסור מדרבנן ונוכל לומר דגם איסור דרבנן בכלל והתורה לא הצריכה כיסוי רק בודאי כשר ולא בספק טריפה וכדומה אבל כאן הרי התורה אצרכה כיסוי בעוף והרי מה"ת ע"כ לא הי' שחיטה רק נחירה לעוף וע"ז הצריכה התורה כיסוי דאל"כ הי' לה להתורה לבאר דדוקא אם עשה מעשה שחיטה מה שא"צ כלל לעשות הוא דבעי כסוי וע"כ דהתורה הצריכה כסוי למה שצריך לעשות בעוף דהיינו נחירה ונחירתו זו היא שחיטתו ואם כן הרי ע"ז הצריכה תורה כיסוי והיאך אפשר דנוחר פטור מכסוי. ומה יקר בזה לשון רש"י שכתב לבעי כסוי דהא כתיבא כסוי אנחירה דידיה ומה"ת למפטריה ולכאורה כל דבריו מיותרים דמה בעי רש"י בכ"ז. ולפמ"ש אתי שפיר דעיקר קושיתו היא דהא ע"ז הצריכה תורה כסוי וא"כ למה יפטור נוחר מכסוי ודוק. שוב ראיתי במלמ"ל פ"ז מתרומות שרמז לש"ס הלז דמזה ראיה דדרבנן אינו מועיל לעשותו תורה ובמחכת"ה הדברים ברורים כמ"ש ודוק. והנה במ"ש התוס' בחולין דף י"א בד"ה וכ"ת דבדקינן ליה שכתבו דשמא קסבר שמה התראה והקשה אותי בשנת תרי"ז ג' וישלח תלמידי המופלג מוה' ניסן זיס ני' דלפמ"ש התוס' בכתובות דף ט"ו ד"ה וספק דאף למ"ד ה"ס שמה התראה מכל מקום כל שאינו יודע בעצמו אי יבא לידי איסור ודאי ל"ח התראת ספק א"כ כאן להס"ד דלא אזלינן בתר רובא הא א"י דשמא זה שרוצה להרוג הוא טריפה ופטור והשבתי דזה אינו דניהו דלהס"ד לא אזלינן בתר רובא היינו שהרוב לא נחשב כודאי ואינו רק ספק כמ"ש השיטה בב"מ דף ז' דאותו ספק התורה התירה ולהס"ד אינו רק ספק גרידא אבל עכ"פ כל שספק לו שמא אינו טריפה ונוטה יותר שהוא אינו טריפה מצד הרוב פשיטא דלא היה לו להרגו ואטו טריפה מותר להרוג רק דאינו חייב מיתה וא"כ עכ"פ שפיר שמה התראה דהא יש רוב ועכ"פ התראת ספק הוה והוא לא הי' לו להרוג וז"ב. ועיין בירושלמי בפסחים דאמרו דהקדישו לאחר שעה חמישית אינו מוקדש ותרומתו תרומה דטהור הוא מה"ת ועיין בשלום ירושלים שהקשה מכאן למ"ש הפר"ח דכל דמדרבנן אינו ראוי לא מקרי ראוי וכמ"ש המלמ"ל בפ"ח מתרומות לפענ"ד יש לחלק בין אם הוא איסור בפ"ע מדרבנן ובין אם הוא רק סייג וגדר שלא ליגע בשל תורה שאם הוא מחמת סייג פשיטא דאין לחשבו כדאורייתא ובחמץ אינו רק משום סייג