והנה לכאורה רציתי לומר דבר חדש דלפמ"ש הב"י בתשובתו בהצותו על המבי"ט הובא במהרי"ט בראשונות סי' ס"ד דטעם פטור השמטה מתרומות ומעשרות הוא בשביל שהוא הפקר וכל שסייגו ונעל כרמו לא נפטר והמהרי"ט חולק בזה ובחבורי כת"י על יו"ד בהלכות תרומות ומעשרות סי' של"א ביארתי הדברים על נכון א"כ אם נימא דיכול לאסור פירות שלו אף לאחר שיצא מרשותו א"כ לכאורה משכחת לה דלא ישמיטנו שביעית כשיאסור קונם כללי על כל העולם בששית א"כ כשבא שביעית לא נאסר משום פירות שביעית דאינם הפקר לכל ואף אם רחמנא אפקרא מ"מ אסורין על כל העולם משום הקונם ואז יהי' כל פירותיו שביעית לו לבדו ויתבטל מצות התורה ואף לפי המסקנא עכ"פ בנכסי אלו אסורין וא"כ יתבטל מצות התורה כעין מ"ש התוס' להקשות א"כ כל בע"ח יאסר כל נכסיו על כל העולם וכאן לא שייך תירוצם דאף בקונם פרטי יוכל לאסור על כל מי שירצה. אמנם נראה דבאמת אין בכחו לאסור ואף דנדרים חלים עד"מ מ"מ אין בידו להפקיע זכות אחרים כיון שהתורה הפקיע ועשתה יד כולם שוה והוה כמו שמשועבד לאחרים והוה כמו פרו של כה"ג דכל הכהנים שותפים בו ומזה נראה ברור דאינו מטעם הפקר רק דאדרבא כלם משותפים בו וא"י לאסור חלקו של אחר והתורה אמרה דשנת השביעית יד כלם שוה בו וז"ב ודוק היטב:
שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן ק״נ (י״א)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא רביעאה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
