שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן ד׳ (י׳)

ודרך אגב אומר במה שאמרו בסנהדרין דף ע' ע"ב דעל דבר שהוא מצוה כמו תנחומי אבלים ות"צ אינו חייב דכתיב איננו שומע בקולנו ולא בקולו של מקום וע"ז הראה לי תלמידי הרב המופלג מוה' מענדיל בודק ני' דמזה ראיה ברורה למ"ש המלמ"ל פ"ב מנערה דכ"מ שכתוב בתורה סתם עד"מ ולו תהיה לאשה ודרשו הראויה לו א"כ גם שניה דרבנן בכלל וא"כ ה"ה כאן כיון דכתיב בקולנו ולא בקולו של מקום גם מצוה ואיסור דרבנן בכלל ולכאורה ראיה נצחת היא אבל אחר העיון יש לומר דשאני כאן כיון דנצטווינו על לא תסור א"כ זה מקרי קולו של מקום שצוה שלא נסור דבר מד"ס ודוק ועיין בסוכה דף כ"ג בהא דעושה סוכה ע"ג בהמה דר"י פוסל משום דבעי סוכה הראויה לשבעה וזו אינה ראויה דאין משתמשין בבע"ח וכתב הריטב"א דאף דאינו רק מדרבנן מכל מקום אינו ראוי מקרי והוא מבואר כדברי המלמ"ל הנ"ל ומהתימה שלא נזכר מזה. ודרך אגב אזכור מה דתמוה לי טובא בהא דאמרו בזבחים דף ע"ח ש"מ התראת ספק לא שמה התראה וקשה טובא ל"מ לפמ"ש בשו"ת הרא"ש כלל צ"ח ובב"י יו"ד סי' צ"ח דר' יוחנן אמר להך שמעתא וקשה הא ר"י ס"ל דהתראת ספק שמה התראה כדאמרו בשבועות דף ג' ובמכות דף ט"ו ואף אם נגרוס ר"ל מכל מקום מה קמ"ל בזה הא ר"ל ס"ל בעלמא דהתראת ספק לא שמה התראה ול"צ לשנויי בכאן וגם על התוס' בנדה דף מ"ו דהקשו מכאן על ר"ל קשה טובה הא מבואר בשבועות להדיא דר"ל ס"ל דהתראת ספק לא שמה התראה וע"כ מחוורתא דגרסינן כאן ר"פ אבל הבה"ז דחה לגירסא זו וע"כ צ"ע ועיין בתוס' פסחים דף ל"ח ד"ה אבל ובמהרש"א שם ומשמע מדברי המהרש"א דלא כמ"ש המלמ"ל הנ"ל דהרי בכל מושבותיכם יכול למעט אף דרבנן שהרי עכ"פ אינו נאכל בכל מושבות ודו"ק היטב. והנה בהא דאמרו בכתובות דף מ"ה אמר רבא מוציא שם רע קאמרת שאני מוציא ש"ר דחידוש הוא ופירוש רבינו שמואל שם בתוס' ד"ה אמר דאם זינתה אחר החופה ולא הוציא הבעל שם רע היא בחנק ואם הוציא שם רע הרי היא בסקילה והקשה ההפלאה דא"כ לר"י דצריך להתרות באיזה מיתה הוא נהרג וס"ל התראת ספק לא שמה התראה א"כ לא משכחת לה מוציא שם רע דהא הוה התראת ספק דשמא לא יוציא הבעל ש"ר ודינה בחנק וכתב דמוציא ש"ר דחידוש היא גם בזה נשתנה דהתראת ספק שמה התראה. וע"ז שאל אותי הרב החריף מוה' יצחק שמעלקיש ני' דהרי בסנהדרין דף ח' ע"ב מוקי הש"ס דנחלקו בזה באתרו בה סתם דלר"י לא מועיל דהו"ל התראת ספק דבעי שיתרה בה באיזה מיתה הרי דגם במוציא שם רע צריך שיתרה בה באיזה מיתה ולפענ"ד לק"מ דשאני התם דיכולין להתרות בה איזה מיתה א"כ כל שהתרו סתם לא מקרי התראה אבל שם לענין מוציא ש"ר דהעדים אין בידם לברר ההתראה דלא ידעו אם יוציא ש"ר בזה הוה מוציא ש"ר חידוש וכל שהוציא ש"ר הוה חידוש ומחוייב סקילה. ובפשיטות יש לומר דהנה סברת ההפלאה נראה לפענ"ד דלא משום דחידוש הוא לכך אמרינן דגם זה חידוש הוא אבל כוונת הדברים פשוטים דכל הטעם של ר"י דצריך להתרות בו באיזה מיתה הוא משום דכפי חומר העונש של המיתה הוא חומר העון ולכך הי' יכול לומר אילו הייתי יודע שזה החטא מיתתו חמורה לא הייתי עושה א"כ במוציא ש"ר שזו זינתה אחר החופה ומיתתה בחנק והתורה חידשה דכל שמוציא ש"ר היא בסקילה אף שעי"ז שזה הוציא ש"ר לא נתוסף החטא וחטאתה שוה שזינתה ומה בזה שהוציא ש"ר רק שגזירת הכתוב הוא שכל שהוציא ש"ר יגדל העונש אף שלא נתוסף על החטא וא"כ לא שייך התראת ספק בזה וז"ב כשמש ולפ"ז שם שלא התרו באיזה מיתה וא"כ כפי ערך העונש כן גדול החטא ושפיר מקרי התראת ספק וז"ב ונכון ודו"ק. והנה במה דהבאתי למעלה דברי המלמ"ל פ"ב מסוטה דכל דכתיב סתם ממעטינן אף מה שאינו ראוי מדרבנן אזכיר מה דקשה לי טובא בהא דאמרו בב"מ דף צ' כאן בתרומה וכאן בגידולי תרומה ואח"כ מחלק בין תרומה ודאי לדמאי וקשה הא שם כתיב דישו ודרשינן דישו הראוי לו וכמ"ש התוס' שם ד"ה והדשות ואף לרש"י לפי המסקנא ע"כ נתמעט מדישו כמ"ש בד"ה ממון גבוה ע"ש במהרש"א וא"כ שוב גם מה שאסור מדרבנן אינו בכלל דישו וצע"ג ועיין במעילה דביארו בהדיא משום דישו ולא של הקדש ובשיטה מקובצת האריך בזה לדחות מאן דס"ל דדישו אתי להורות על הבהמה דישו שלו דהרי במעילה דרשו כן ע"ש וא"כ קשה טובא