שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן ל״ט (ד׳)

והנה בים התלמוד הקשה דלמה צריך הש"ס לומר אתנן אסרה תורה אפילו בא על אמו ולא אמרו בפשיטות דהרי בכל בא על הפנויה שייך משום לא תהיה קדשה ולשיטת הרמב"ם כל שבא בזנות לוקה ואף להראב"ד כל שהיא זונה ודאי שייך משום לא תהיה קדשה וא"כ שוב שייך אין אדם לוקה ומשלם ואפ"ה אתנן אסרה תורה ועיין במפרשי הים. ולפענ"ד נראה לפי מה דהשריש הפ"י בב"מ דף ס"ב דאף לר"מ דאית לי' אינו לוקה ומשלם ולוקה ואינו משלם היינו כל שהממון אינו משום הפקעת ממון אבל מה שבא משום הפקעת ממון הוה כמו גזל דודאי ממונא משלם דמה לו לזה שילקה ויפקע ממונו ולפ"ז באתנן דהוא שכר הפעולה א"כ בודאי משלם ואינו לוקה לכך מקשה מאתנן דבא על אמו ואפ"ה הוה אתנן אף דשם בודאי אינו משלם ויפטור מהמיתה זה בודאי לא וא"כ ע"כ דמקרי אתנן אפילו בכה"ג וז"ב ודוק. והנה במ"ש בשם חכמי הצרפתים ז"ל דבאתנן אמרינן ליה זיל שלים ע"פ דין ולא משום דחייב לצי"ש ובשיטה שם סיים המאירי שם דאין שיטת הש"ס מורה כן. לפענ"ד ראיה ברורה לדבריהם דבאמת התוס' הקשו דמנ"ל דאתנן אסרה תורה ואפילו בא על אמו וכתבו דעיקר אתנן בח"כ משתעי קרא ע"ש ובאמת תמוה דאכתי מנ"ל חייבי מיתת ב"ד דהא ח"כ לא אמרינן קלב"מ וכתב הכ"מ דהקושיא קאי לרנבה"ק דאמר דח"כ כחייבי מיתות ב"ד.