שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן ל״ח (ד׳)

ומעתה מיושב קושית הפנ"י דכל הטעם דשליח לקבלה אצ"ל בפ"נ נתבאר לעיל משום דנאמן לומר שליח אני וליכא חזקת א"א מה"ת אע"ג דרבנן אצרכוה קיום ובדליכא ע"א נאמן בדבר שבערוה ולפ"ז בעבד כ"ז שמחוסר שחרור מדרבנן עדיין קאי בחזקת עבד גם מה"ת משום שאין לו יד ע"כ צריך לומר בפ"נ אע"ג דהוה שליח לקבלה ועכ"פ דברי הט"ז נכונים דהכא שאין שום גט בידה בעי מה"ת ב' עדים להוציאה מחזקת א"א. אמנם בנ"ד נראה ברור דמה שמצאו כתוב בפנקס שנרשם שם מ"ש בכל הזמן ההוא גיטין אחד לא נעדר ושם כתוב ביום כ' סיון תרי"ב נתגרשה צפרה מבעלה פ'. והנה נודע לנו שהוחזק אותו סופר שדקדק בפנקסו וכמה פעמים סומכין עליו לענין שמות גיטין מחמת שלשם כך נעשה מתחלה והרי אתחזיק לפנינו שאותה האשה נתגרשה מבעלה והוה חזקה גמורה אפילו לעונשין ומה שבק' טארניפאל היתה בחזקת א"א לא חשיבא חזקה שבטעות הי' דנתברר הדבר שנתגרשה. ומ"ש מעלתו שאינו דומה לנמצא כתוב בשטר באמת הכא עדיף שהרי נעשה מתחלה לשם כך לסמוך עליו לעת הצורך ומה"ט מועיל קיום ע"י דימוי. עוד נ"ל דבר חדש דלפמ"ש הנוב"י מהד"ק חלק אהע"ז סי' נ"ד דכל דאיכא רגלים לדבר ע"א נאמן אפילו בדבר שבערוה ואיתחזיק איסורא א"כ כאן שהסופר כתב בפנקסו כל הגיטין שכתבו בב"ד על ידו יום יום אין לך רגלים לדבר יותר מזה דלמה יכתוב בפנקסו שקרים ומה לו בזה והפנקס נעשה לכך לזכור השמות מאנשים ונשים שנתגרשו בב"ד על ידו ואין לך רגלים לדבר יותר מזה ובודאי ע"א נאמן ואף לפמ"ש בתשובה ואפס קצהו נדפס בהגהותי על הנוב"י שנדפס פה לבוב דרגלים לדבר ל"מ בדבר שבערוה ואתחזיק איסורא והבאתי ש"ס מפורש בסוטה דף ב' סד"א דסוטה שאני דרגלים לדבר שהרי קינא לה ונסתרה להני ע"א קמ"ל ועוד הרבה ציונים דמבואר דל"מ רגלים לדבר וכן מבואר בשו"ת מיימוני להלכות אישות סי' ג' והובא באהע"ז סי' ל"ה ס"ט ובב"ש שם ס"ק כ"ה מבואר דהיה רגלים לדבר ואפ"ה אינו נאמן היינו דוקא היכא דהיו שניהם ביחד דבר שבערוה ואתחזיק איסורא אבל כאן דדבר שבערוה אין כאן שהרי זה מעיד שנתגרשה בב"ד עם גט כשר בשני עדים וזה לא מקרי דבר שבערוה כמ"ש למעלה באורך וא"כ כל דאיכא רגלים לדבר ודאי אתרע חזקת א"א ונאמן עליו וזה ברור לדעתי. עוד נ"ל דבר חדש דכיון שעד עכשיו היה דבר שבערוה ואתחזיק איסורא וכעת עפ"י עדות הע"א שכבר נתגרשה אזל לה הך דבר שבערוה כמ"ש ורק שעדן הוה אתחזיק איסורא עכ"פ אתרע לה החזקת א"א דמעיקרא שמעיקרא היה דבר שבערוה ג"כ ועכשיו אזל לה אותו דבר שבערוה שוב אתרע חזקת א"א לענין זה שאינו דבר שבערוה ושוב עד אחד נאמן אף דאתחזיק איסורא וכעין מ"ש הר"ש הבאתי לעיל דכל שהי' מכבר בחזקת טומאה דאורייתא ועכשיו נולד איסור טומאה דרבנן כל דל"ש לאוקמא אחזקתו הראשונה מקרי אתרע החזקה ע"ש וה"ה כאן עכ"פ אתרע לענין דלא הוה דבר שבערוה שוב מקרי אתרע החזקת א"א. ובזה נראה דגם דברי הט"ז יש לדחות דכל דהרב מעיד שכבר נתגרשה א"כ עכ"פ דבר שבערוה לא הוה ושוב אתרע חזקת א"א דמעיקרא. עוד נ"ל דכיון דהרב מעיד שהוא בעצמו סדר הגט שוב הו"ל כבעלים והי' בידו כבר שוב נאמן אף נגד החזקה דהא היה מקודם כבעלים והיה בידו לסדר הגט וע"ז בודאי נאמן הע"א שעכ"פ היה בידו לסדר הגט ושוב נאמן להוציא מחזקת א"א ואף דבשב שמעתא שמעתא וא"ו פ"א חידש דדבר שבערוה אף בידו לא מהני ובעי שנים דוקא ע"ש. הנה פשטת לשון תשובת מיימוני להלכות אישות סי' ג' מבואר דנאמן כל שבידו ובש"ש שם פ"ג נדחק בזה ואף להש"ש כל הטעם דאינו מועיל בידו משום דבידו אינו מכח מיגו ולא מהני בידו רק במגו ממש ומגו למפרע לא אמרינן יעו"ש וכאן לא הוה מגו למפרע דאנן מאמינים לו שסידר הגט וגרשה שהרי הוא רב ואומר שנתנו לו ואמרו לו שיסדר להם גט והיא סדר ונתן להם אם כן מהמנינן ליה שעשה כן ופשיטא דכל שהיה בידו והי' בעלים ע"ז בודאי עשה כמו שנתנו לו לעשות וחזקה שליח עשה שליחותו מכ"ש בעלים וז"ב כשמש ושאני שליח הגט דא"נ רק משום עגונא משום דהוא לא היה בידו לכתוב רק שמסרו לו להוליך הגט אבל הרב שהי' בידו לסדר הגט נאמן אף בדבר שבערוה ואתחזיק איסורא ומכ"ש שלא הוה כעת דבר שבערוה הארכתי בזה משום שלפי דברי הט"ז יולד מבוכה גדולה שמעשים בכל יום שהאשה כשבאה לפני ב"ד הרב נותן לה חתימתו שנתגרשה בפניו ולפי דברי הט"ז צריך שלשה או עכ"פ שנים ולפי מה שכתבתי אתי שפיר ודוק היטב: