שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן ל״ז (ט׳)

ובזה מיושב קושית הרמב"ן שלדברי הרמב"ם א"כ לא יומתו אבות על בנים נאמר שהיא שלילה שה"א שעפ"י שני עדים יקום דבר וגם זה עדים קמ"ל דלא יומתו והיא שלילה והרב מנה בכלל המניעות והמג"א לא יפה המליץ בעדו דבאמת כיון דקרובים גזירת הכתוב הוא דלא מהמני ואף משה ואהרן דלא משקרי א"כ שפיר היה סברא דנאמנים ולכך שלל הכתוב דלא יומתו עפ"י קרובים. ובזה הן נסתר מחמתו דברי המג"א ע"ש אבל לפמ"ש אתי שפיר דבאמת היא שלילה אבל מכל מקום כל ששללה התורה שוב אסור להמית עפ"י קרובים וא"כ כל שהרג הוה כשאר שופכי דמים של כשרים ובאמת אינו לוקה בשביל לאו דלא יומתו ומ"מ הוא נמנה במניעות דכל שנשלל שלא להרוג הדרא לכללא קמא דאסור לשפוך דם נקי וחייב עליו ובזה ממילא גם לנערה לא תעשה דבר שהיא שלילה לדעת הרמב"ן אין נ"מ דגם אם היא שלילה אבל כל ששלל שלא נעשה דבר ממילא הוא מניעה.