שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן ל״ז (ב׳)

אשר בקשת מאד למצוא ישוב למה שראית בספר יראים להר"א ממיץ ז"ל מצוה רמ"ג שכתב וז"ל ולא ידעתי מאין שהממון ניתן למי שהעידו עליו מאחר שהוא קנס יתנהו ב"ד למי שירצו כדתנן בחומש דתרומה דנותן קרן לבעלים וחומש למי שירצה וספק בידי עד יורה מורה צדק עכ"ל. הנה הקשית לשאול להביא צווארי במה שהניח הרא"ם בצ"ע וגם להודיע ולגלות מה שהעלימו חכמי הש"ס ולא הודיעו לבני אדם מהיכן למדו זאת ואולי הוא הל"מ. אך כאשר השקפתי ביראים שלי ראיתי שכתבתי בגליון עיין רדב"ז ח"ג סי' תרכ"ד ועיינתי שם ומצאתי שרוצה לתרץ זאת ונדחק דלפמ"ש דעונשין מה"ד ומעתה אם כשעשה הדבר והפסידו ממון מהראוי שישלמו לו כמו בגנב דמשלם הכפל לבעלים ומטעם שזה נצטער על הגניבה מהראוי שיזכה בכפל ה"נ כיון שנצטער זה שפרע מה שלא חייב ה"נ ראוי שישלם לו וכי היכא דבשכבר עשה משלם לבעלים הכפל ה"נ מכאשר זמם דמשלם לבעלים הנה מלבד דלמ"ד אין עונשין מן הדין אף בממון ועיין בב"ק דף ב' בתוס' שם שנסתפקו בזה א"כ יקשה מנ"ל ואף די"ל דבאמת האי לאו ק"ו רק גילוי מלתא בעלמא למי ישלם ומה עונשין מן הדין שייך בזה ועיין ר"פ הנשרפין דבגילוי מלתא עונשין מן הדין ונחלקו אביי ורבא ואף למ"ד דאף בגילוי מלתא אין עונשין מן הדין מכל מקום בכה"ג דהוא צריך לשלם רק למי שיתנו זאת פשיטא דבכה"ג עונשין מן הדין אך בגוף הדבר לא נוח ואטו טעמא דקראי ניקו ונדרוש לפי שנצטער ולא קיי"ל כר"ש דדריש טעמא דקראי ומ"ש בטעם השני דררשינן מהא דכתיב לעשות לאחיו והך לאחיו יתירה וע"כ דעשיה יהי' לאחיו ע"ש הנה מלבד דחלילה לנו לדרוש דרשות מה שלא מצינו שדרשו חז"ל אף גם תמה אני היאך לא זכר שם דחז"ל דרשו במכות דף ה' ע"ב במשנה דלאחיו משמע שעדיין הוא קיים ולהוציא מלבן של צדוקים שדרשו עד שיהרג ע"ש הרי דלאחיו אינו מיותר וע"כ קושית הרא"מ עדיין במקומה. אך אחר דהרדב"ז פתח לה פתחא בהרמנותי' דמר לפענ"ד נראה בפשיטות דמפשטא דקרא אנו למדין דכיון שחייב כאשר זמם אף שלא עשה מעשה וא"כ דקנסו לעדים על מה שזמם לעשות לאחיו וא"כ מהראוי שישלם לאחיו הקנס דאל"כ לא יהי' הקנס דלפעמים יתנו הקנס למי שהעדים בעצמם ירצו ליתן והיכן נתקיים מצות התורה לקנוס אותו וגם למי יתנוהו ויהי' ממון שאין לו תובעין וע"כ לא אמרינן גבי תרומה דחומש למי שירצה רק שם דהחומש הוא כפרה והכהן א"י למחול כמבואר פ"ו מתרומות וא"כ הכפרה על מה שאכל תרומה וחטא לד' יכול ליתן למי שירצה ולא חיישינן דלמא משהי' דלכפרה הוא ועיין ב"ק דף מ"ם דנסתפקו בזה כיון דלחברי' בעי מיתבי' לא חמור עליו מכל מקום עכ"פ לכהן הוא צריך ליתן וכמו כל מתנות כהונה והוה כגבוה אבל כאן אם נימא דלא בעי למיתן לבעלים מי יבקש מאתו ויכול לומר שיתנו לאיזה שירצה ויהיה נשאר בידו או שיתנהו למי שיתן לו אח"כ בחזרה כנ"ל מצד הסברא. אך לפענ"ד יצא לחז"ל מהא דאמרו בכתובות דף ל"ב בפירוש רבתה תורה עדים זוממין לתשלומין ואי נימא דיכולין ליתן למי שירצו שוב יקשה למה יהי' מקרי מלקות ותשלומין דהרי המלקות בא להם בשביל לא תענה ברעך וא"כ הוה מלקות לזה דהיינו בשביל שהעידו על חברו שקר וכדכתיב לא תענה ברעך והתשלומין לזה ועיין בכתובות דף ל"א דסד"א דלדעת הריב"א בכ"מ מיתה לזה ותשלומין לזה חייב רק ברודף דניתן להציל לכל אדם אף להאדון שנתחייב תשלומין עבור העבד וכאן לא שייך זאת דעכ"פ המלקות לא נתחייב רק רק למי שהעיד עליו שקר והממון נתחייב לכל אדם וגם לשיטת ר"ת בתוס' עכ"פ בעדים זוממין חייבין במיתה לזה ותשלומין לזה דמהראוי שיתקיים הזמה כלפי כל אחד ע"ש ולפ"ז גם כאן המלקות אינו רק לחבירו והתורה חייבו ממון וקנס קנסו שיתן ממון לכל מי שירצו הב"ד וא"כ לא מקרי מלקות ותשלומין לאחד וע"כ שלאותו שחייב מלקות נתחייב ממון ושפיר פטרו חכמים ממלקות ורבתה תורה עדים זוממין לתשלומין וז"ב ור"מ גמר ממוציא ש"ר דלוקה ומשלם וע"כ דמשלם התשלומין לבעל ממון. ובזה ישבתי לנכון קושית התוס' בכתובות דף ל"ב שם ד"ה סברי בהא דקאמר הש"ס מכדי כתיב ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו יד ביד למה לי והקשו דלמה לי יד ביד תיפוק לי' מדכתיב ועשיתם לו כאשר זמם משמע דכמו שרצה לחייבו ממון ע"ש ולפמ"ש אתי שפיר דהו"א דהממון יתנהו למי שירצה ושוב לא יהי' מלקות ותשלומין לאחד וע"כ צריך קרא דיד ביד להורות על דבר שניתן ביד וע"כ דממונא משלם להבעלים ואינו לוקה ומדברי התוס' שם סתירה גלויה להיראים דהרי תירצו דהו"א דכאשר זמם מיירי דוקא במיתה ומלקות ולא בממון ולדברי היראים הא מדכתיב לאחיו משמע ממון דיעשה לאחיו וע"כ דליתנהו להני מילי שחידש הרדב"ז ודו"ק היטב עכ"פ דברי חז"ל חיים וקיימים ומיושב קושית היראים