שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן ל״ד (ב׳)

אשר השבתי פא"פ על איזה שאלות מ"ש במה דאמרו גיטין כ"ד דא"ל הוי שליח להולכה עד דמטית להתם וכי מטית התם שוי שליח וכתב הר"ן דאינה נאמנת במיגו דאי בעי אמרה ש"ק הוא ע"ש ולא ביאר הטעם דמ"ט לא נימא הכי ועפ"י. וע"ז אמר דכל הטעם דש"ק א"צ לומר בפ"נ דבשלמא להולכה שפיר י"ל דלא גמר הבעל לגרשה עד שיבא התם ולכך יוכל לומר דנתן הגט ע"ת או לפקדון וכדומה אבל כל שנתן לש"ק גמר להקנות בלב שלם ע"ש ולפ"ז מה מועיל מיגו והא מ"מ הוא לא גמר לגרש כעת ולכך צריכה לומר בפ"נ ואם דבר חכמה אמר מ"מ יש לפקפק דכל שנתן לידה והיא תוכל לומר שלקבלה נתן ואין מי שיכחיש אותה וגם היא מוחזקת בגטה שוב אף שניתן להולכה מ"מ גמר לגרש אף שניתן להולכה ול"ד לשליח הולכה שאינו גומר לגרש דהשליח לא ישנה ולמה לו לעשות אבל האשה כל שמוחזקת בגיטה שוב גמר לגרש. אמנם בגוף הדבר למה לא תהיה נאמנת במיגו נ"ל דהוה כעין מגו להוציא שהיא כ"ז שלא תאמר בפ"נ היא עדיין א"א וברשות בעלה וכ"כ המהרי"ט במגו לענין חליצה לא אמרינן והובא בתומים בכללי המגו וה"ה בזה כנלפענ"ד. ומה שהקשה על הרא"ש שכתב בפ"ק דקידושין דאף דמומר יורש אביו ד"ת מ"מ לא יהבינן לי' רק לב"ד דלא יהבינן לי' דאזיל ואכיל בגיותו כדאמרינן בכתובות דף י"א גבי קנס וע"ז הקשה דמה דמיון לשם דשם מדינא לית לה דנכרית גמורה היא אם תמחה ולכך לא יהבינן לה דתיזל ותיכל בגיותה אבל הכא הא מה"ד יורש אביו ד"ת ולמה נחוש שאזיל ואכיל בגיותו. הנה יפה הקשה אבל אחר העיון ל"ק דשם כעת היא גיורת רק דנחוש שמא תחזור בה ע"ז לולא דמה"ד הי' שלא ליתן לה הי' נותנין לה כמ"ש התוס' שם דמש"ה לא אמר רבא כאביי אבל כאן כעת הוא משומד אינו בדין שיתן לו שיאכל בגיותו והרא"ש למד משם בהדרגה כמו דשם שכעת היא גיורת וחיישינן שמא תמחה ותיזל ותיכל בגיותה מכ"ש כאן שכעת הוא משומד שאין ליתן לו וז"ב. ומה שהקשה על דברת התוס' דלכך לא ס"ל לרבא שלא יהא חוטא נשכר כיון דמה"ד אין לו בנכריותה ולפ"ז בהבא במחתרת דמה"ד יש לו רק משום שלא יהא חוטא נשכר אחמרו רבנן א"כ ל"ש שלא יהא חוטא נשכר וכמ"ש התוס'. והנה מלבד דל"ק דשם גם מה"ד אין לו דהא קם לי' בדרבה מיני' חייב לצי"ש ואי תפס לא מפקינן מיני' וכמ"ש רש"י בב"מ דף צ"א וא"כ מה"ד אין מגיע לו מה גם דלא מוזכר שם מצד שלא יהא חוטא נשכר ורק דרבנן אחמרו עלי' כל שהן בעינא ועיין ברז"ה ורמב"ן ודו"ק.