שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן ל״ג (ט׳)

ובזה מיושב היטב מה שהקשה בשערי משפט סי' ע' על הרמ"ע מפאנו מדברי הנימוק"י פ"ק דב"ק גבי נזקין דכתב דנאמן לומר פרעתי אף דהוה מלוה הכתובה בתורה. וזכורני שכבר כתבתי בזה בתשובה אחת ליישב דברי הרמ"ע מפאנו ולא ידעתי מקומו. וכעת נראה לפענ"ד דלר"י דבנזקין לא שייך זאת ומה שהקשה מהך דאמרו בב"מ דף ק"ב בשוכר אמר נתתי ומשכיר אומר לא נטלתי ופשיט לי' מיכיר דבתוך שלשים בחזקת שלא נפדה ומה ראיה דלמא התם הטעם משום דהו"ל מלוה הכתובה בתורה דאינו נאמן לומר פרעתי לפענ"ד שם אינו ענין לכאן דשם לא יראה בעיני הבריות כמשקר דבודאי ניחא לי' לאינש לקיים מצוה בממוניה ובודאי יפדהו וגם הו"ל ממון שאין לו תובעין וא"כ למה יצטרך ליקח שובר או עדים שפדהו וז"ב ופשוט ובלא"ה הוא טעות דעד שלשים בודאי לא שייך מלוה הכתובה בתורה דעד שלשים לא נתחייב כלל והתורה אמרה מבן חדש תפדה וא"כ עד שלשים לא התחיל החיוב ולא הוה מלוה הכתובה בתורה כלל ואדרבא התורה אמרה שאין לפדות מקודם שלשים יום אמנם לכאורה היה נראה דבר חדש דלשיטת רש"י דהטעם שאין פודין בתוך שלשים הוא לפי דחיישינן שמא נפל הוא ועיין רש"י בבכורות דף מ"ט והתוס' השיגו עליו ולפ"ז לרש"י יש לומר דבאמת התחיל החיוב בעת שנולד רק דנגמר החיוב לאחר שלשים אבל כל שחי שלשי' יום שוב הוה למפרע חזקת חיוב ובזה נראה לפענ"ד דזה טעם מחלוקת רב ושמואל בבכורות דף מ"ט אי פדה בתוך שלשים על לאחר שלשים ונתעכלו המעות דרב ס"ל דבנו פדוי ושמואל ס"ל דאין בנו פדוי ולפמ"ש יש לומר דרב ס"ל דהולכין בממון אחר הרוב וא"כ באמת הי' חל הפדי' למפרע ורק דהתורה לא רצתה לסמוך על הרוב כל שאפשר לבא לידי בירור אבל כל שחי שלשים יום נפדה מקודם וחל הפדיה אבל לשמואל דס"ל דאין הולכין בממון אחר הרוב א"כ מעולם לא חל הפדיה מקודם דהא לא חייב כלל לפדות דלענין ממון בעינן בירור גמור וא"כ לא חל הפדייה אלא שלפ"ז מהראוי לפסוק כשמואל ולדעת רבים מהפוסקים קי"ל כרב כמבואר בש"ע יו"ד סי' ש"ה וגם לא צריך לדמות לקידושין והא בלא"ה לרב חל הפדייה מקודם.