שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן ל״ג (ח׳)

והנה בתשובה לענין שטר כיס שם הארכתי במ"ש ש"ב הגאון בעל כסא דענין שטרא בידך מה בעי הוה כמו תנאי שכ"ז שלא יחזיר לו השטר לא יהיה נאמן לומר פרעתי הנה לכאורה צ"ב לפי זה איך אמר ר"י בב"מ דף י"ז דהטוען אחר מעשה ב"ד לא אמר כלום מ"ט דהוה כמאן דנקט שטרא בידיה ומה שייך שם תנאי ודוחק לומר דהוה כאילו התנו עמו הב"ד שכל זמן שלא יביא שובר או עדים לא יהי' נאמן והרמ"ע מפאנו הוסיף בסי' קי"ג דגם מלוה הכתובה בתורה הוה כמעב"ד ואינו נאמן לומר פרעתי ובזה בודאי לא שייך הטעם דתנאי. אך לפענ"ד ביאור הענין הוא כפשוטו דאנן סהדי שדבר שמפורסם בין הבריות מתיירא האיש וגם לא חציף כ"כ לשקר וכבר אמרו הלואי שיהי' מורא שמים עליכם כמורא בו"ד והבושה בפני הבריות היא יותר גדול א"כ אמרו חז"ל דבלי ספק הי' לוקח השטר מיד המלוה שאל"כ יהי' נראה בעיני העולם למשקר שהרי זה יש לו שטר והוא טוען שפרע לו ולפ"ז גם מעשה ב"ד וכן מלוה הכתובה בתורה שהכל יודעים שהאדם נתחייב בזה עד"מ כתובת האשה ומזונותיה ומזונות הבנות וכדומה הוה כאילו נקט שטרא בידא ובזה האדם עושה כל טצדקי להראות בפני הבריות שכנים דבריו וגם במלוה הכתובה בתורה ג"כ הכל יודעין שנתחייב בזה וכל שיתבעו אותו שוב לא יחציף לומר שפרע שיהיה נראה בעיני העולם למשקר. ולפ"ז נראה לפענ"ד לחלק דזה דוקא בדבר שהאדם מחויב עד"מ פדיון הבן שהוא נודע שמחויב אבל נזקין וכדומה דניהו דהוה מלוה הכתובה בתורה היינו שהתורה חייבה שאם יקרה שיזיק יתחייב לשלם אבל אינה מצוה חיובית על אותו איש בפרוטרוט וא"כ איך שייך לומר דלא יחציף בפני הבריות לומר שפרע והרי לא נודע לבריות כלל אם זה נתחייב וגם אינו מצוה או חוב ברור שהאדם מוכרח להתחייב בזה ולכך לא שייך לומר דהוה כמאן דנקט שטרא ולא דמי למעשה ב"ד וז"ב.