שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן ל״ג (ז׳)

אחר כמה שנים זכיתי ומצאתי בשו"ת רשב"א חלק המכונה תולדת אדם שכתב בסי' רנ"ח דלכך לא שייך מיגו בטוען פרעתיך ביני לביני במיגו דאי בעי הי' אומר פרעתיך בפני פלוני ופלוני והלכו למדה"י משום דכיון דהתנה עמו שלא יפרענו אלא בעדים הו"ל כמתנה בשאר מיני תנאים שכל תנאי שבממון קיים ולא שייך מיגו דמכל מקום לא קיים תנאו. ראו עיני ושמחו שזה בלי ספק טעמו של ה"ה שזכיתי לכוין לדעת אא"ז הח"ץ ז"ל שהעמיס כן בדברי ה"ה כמ"ש למעלה. אמנם הגדלתי השמחה שמצאתי סיוע למ"ש למעלה דכל שיכול להפקיע התנאי ע"י טענה אחרת לא שייך לומר דהוה תנאי שבממון והארכתי למעלה ובתשובה אחרת לענין שטר כיס היוצא על היתומים ביארתי הדברים באורך מצאתי און לי בדברי הרשב"א שם שכתב דכל שלא ייחד לו עדים א"כ יכול לדחותו ולא שייך תנאי דיכול לדחות התנאי ע"ש ושמחתי מאד שזכיתי לכוין בדעתי השפלה והנכאה אל אדם הגדול בענקים גבוה מעל גבוה. ודרך אגב אזכור מה שכבר כתבתי במק"א ולא ידעתי מקומו ואולי יתגלגל כאן דברים חדשים במ"ש הר"ן ר"פ האשה שנתארמלה דאף דאיכא עדים ליהמן במיגו דפרוע ודבריו תמוהין דהא הו"ל מיגו במקום עדים דלא אמרינן ונשאלתי בזה ומצאתי בהפלאה שהרגיש בזה וכתבתי במק"א ע"ד הפלפול אבל בפשיטות יש לומר דקושית הר"ן לרבה דס"ל מגו במקום עדים אמרינן וכן ס"ל לר"ח בב"ב דף ל"ג אם כן מה יענה להמשנה דליהמן במגו דפרוע אף ביש עדים. הן אמת דבסוגיא דשטר כיס בתשובה הארכתי דאפשר דגם רבה ור"ח ס"ל דא"א מיגו במקום עדים אבל אין מזה קושיא על הר"ן דהוא לא ס"ל כן אף שכתבתי כן בשם הקדמונים הר"ן אינו משועבד שיסבור כן. ובזה ישבתי מה דק"ל בסוף דברי הר"ן שכתב דבגרושה בלא"ה לא שייך מיגו דהו"ל מיגו במקום חזקה שאין אדם פורע בתוך זמנו והקשיתי דאכתי קשה לאביי ורבא דס"ל דאדם פורע בתוך זמנו מא"ל. הן אמת דיש מקום לומר דבזה גם אביי ורבא מודים דהא אינו ברור אם יגיע הזמן דשמא לא יגרש וכתובה לא ניתנה לגבות מחיים והוה כמו בפדיון הבן שכתבו התוס' בב"ב דף ה' דאינו נאמן אף לאביי ורבא אבל מתוס' גיטין דף ל"ד נראה דלאביי ורבא נאמן הבעל אף בכתובה והארכתי בזה בתשובה אבל לפמ"ש אתי שפיר דאביי ורבא לשיטתם דס"ל בב"ב דף ל"ג דמיגו במקום עדים לא אמרינן וא"כ לדידהו בלא"ה אין התחלה לקושית הר"ן ודוק