שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן ל״ג (ד׳)

והנה נראה לכאורה ראיה ברורה להג"ת דיכול לבטל השטר וא"י להשביעו לענין פרוע מהא דאמר ר"נ זילו קיימו שטרייכו וחותו לדינא ופירש"י דלהמלוין אמר כן וקשה דלמה טען כן בעד הלווים ודלמה ירצה להשביעו כעת ואח"כ יקיימו השטר וע"כ דאין לו להשביעו כל שיכול לטעון פרוע והוה שבועה לבטלה. ובזה נראה לפענ"ד לפרש מ"ש התוס' ד"ה מודה דאין לפרש דלכך אינו נאמן לטעון פרוע משום דאי פרעיה שטרך בידי מה בעי דא"כ באמנה דלא שייך ה"ט והרי רב הונא ס"ל גם באמנה דנאמן ותמה המהרש"א דהרי חזינן דלר"נ נאמן לטעון פרוע במיגו דמזוייף ואפ"ה ס"ל באמנה דאינו נאמן משום דלא אתי ע"פ ומרעא לשטרא א"כ ה"ה לר"ה דלמא לאו משום חד טעמא הוא ע"ש ולפמ"ש יש לומר דלר"נ עיקר הטעם משום דהאי שטרא חספא בעלמא הוא כ"ז שלא קיימו וא"כ באמנה דהוא בעצמו מודה דהשטר הוא שטר טוב ולאו חספא ה"א שפיר ס"ל לר"נ דאינו נאמן דא"י לבטל השטר באמנה שהרי אומר שכתב השטר והאמינו אבל בפרוע דיכול לבטל השטר א"כ גם כעת השטר עודנו חספא וכל דלא שייך שטרך בידי מה בעי נאמן משא"כ לר"ה דס"ל דהשטר הוא טוב אף לענין פרוע וא"כ אין לומר באמנה טעם אחר וגם יש לומר דלר"נ בפרוע יש לו מיגו דאי בעי אמר א"י אם הוא מזוייף וגם בספק לא מפיק ממונא משא"כ באמנה לא שייך המיגו שאין אדם עושה עצמו ברצון מסופק כי גם אמנה אינה טענה טובה משא"כ לר"ה ודוק כי קצרתי. והנה במ"ש למעלה בענין הא דנאמן לטעון החזרתי בשטר עיסקא במיגו דנאנסו אף דצריך לקיים התנאי ולא שייך מיגו וכמ"ש הט"ז בתחלה והח"ץ הסכים לזה.