שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן ל״ג (י׳)

אמנם נראה דאף לרש"י לא חל הפדייה מקודם דהרי ר"י ור"ל נחלקו לענין חליצה וס"ל לר"ל דלא אמרינן תגלי מלתא למפרע ובנימוק"י ר"פ החולץ ביאר הדברים דאולי נשתנה אח"כ הדבר ולדבריו לא שייך כאן דכל שהיה נפל בלידתו אי אפשר לחיות אח"כ אך לשיטת התוס' שייך גם בזה תגלי מלתא למפרע ועיין במלמ"ל פ"ו מגירושין ולפ"ז לר"ל לא חל הפדייה מקודם אף שחי אח"כ והתורה אמרה מבן חדש תפדה. ובאמת שלפענ"ד יש ליישב שיטת רש"י מקושית התוס' דודאי גזירת הכתוב שיהי' מבן חדש אף בידוע שכלו לו חדשיו וגם הא באמת יש רוב דחיים וקיימים רק דגזירת הכתוב היא והטעם דאף דבכל התורה אזלינן בתר רוב היינו כשאנו דנין על אדם פרטי אמרינן דזהו מהרוב אבל כשהתורה אמרה מצות פדי' וזהו כולל כל העולם כלו ובעולם יש פרטיים הרבה שאינם בני קיימא ולא כלו חדשיהם א"כ שוב התורה אמרה דלא יפדה עד שיהיה דבר ברור וכל מה שנוכל לברר ולא נצטרך לסמוך על הרוב בודאי רצתה התורה לעשות ולכך אמרה תורה מבן חדש תפדה ולפ"ז זהו לענין גוף הפדייה אבל כשאנו דנין באחד שעבר ופדה בתוך הזמן בזה שוב יש לומר דאזלינן בתר רוב וחל הפדייה מקודם רק דאין הולכין בממון אחר הרוב וחיישינן שמא נפל הוא ואף לרב דסבירא ליה דהולכין בממון אחר הרוב כל דהוה ממון שאין לו תובעין מודה כמ"ש התוס' בבכורות דף כ' וא"כ שוב אף לרב צריך להחזיר אבל כל שחי אח"כ אי חל הפדיה יש לומר לרב דחל הפדיה שלא יצטרך לתת שנית משא"כ לשמואל. איברא דלפ"ז לא יתכן מה שחלו בקידושין וצ"ע ויש לי להאריך בכ"ז ובזה נ"ל ליישב מה דקשה טובא על ר"ל דס"ל אין אדם פורע בתוך זמנו ולמה לא הביא הש"ס מהך דבכורות ואף דהתוס' כתבו דגם לאביי ורבא ניחא מכל מקום פשטת הענין מורה כר"ל ולפמ"ש לר"ל לשיטתו לא קשה דהוא ס"ל דלא אמרינן תגלי מלתא למפרע וא"כ לדידיה ל"ש לומר דאין אדם פורע בתוך זמנו דהא שם לא התחיל הזמן כלל ולדידיה לא חל הפדיה כלל.