שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן ל״א (ב׳)

ולפענ"ד נראה דש"ה דהוה מסתבר לומר דאותה שצותה התורה לשחוט יותר מסתבר דהשחיטה מתירתו משא"כ אותה שצותה התורה לשלח אדרבא מכח מאיסותא דצותה התורה לשלח ה"א דתהי' אסורה ולכך אצטריך קרא וע"ז אמרינן הסברא דלא אמרה תורה שלח לתקלה. והנה בגוף הקושיא דשילוח הקן לתסר שכבר כתבתי דהוא מוקשה כמ"ש רש"י דלא מצינו שאסרה תורה מה שנעבד בו עבירה רק הנולד ממנו. ולפענ"ד נראה דבר חדש דהנה בחולין דף קמ"א ע"ב אמרו ביצה עם יציאת רובה חייבת בשילוח ולפ"ז אם לא רצה לשלחה אז הו"א דתהיה הביצה שיצאתה רובה ועודה מעורה בגופה של האם דמה"ט אמרו שם דיש בה משום גזל ע"ש ברש"י וא"כ לתסרו בשילוח הקן מכח כל שתיעבתי זהו הי' קושית הש"ס כנלפענ"ד וע' ביצה דף ו' דרב גופא אמר ביצה עם יציאתה נגמרת ושם אמר דעם יציאת רובה נגמרה לענין שלוח ואף דלענין שלוח י"ל דתיכף משעה שיצאתה רובה דעתי' עלה מ"מ צ"ע. והנה במ"ש התוס' דשאני בב"ח דמעשה ניכר בבישול משא"כ במעשה שבת ולא נודע החילוק. וראיתי במהר"ם שיף שאסבר החילוק דבבשר בחלב א"א למצוא רק ע"י איסור משא"כ מעשה שבת ואינך אפשר למצוא בהיתר כגון שנתבשלה בחול ע"ש ובאמת שסברא טובה היא אבל אכתי קשה למה דקי"ל כבוש כמבושל וא"כ הוה נ"ט ע"י כבוש כמו שנתבשל וא"כ הרי בב"ח כבוש שרי וא"כ גם בב"ח אפשר למצוא ע"י היתר ול"ש כל שתיעבתי וצ"ע. ואולי דמ"מ אינו כמבושל ממש ועיין ביו"ד סימן ס"ט בט"ז ובש"ך לענין כבוש דאינו כמבושל ממש ודוק. והנה בקושית התוס' דלמה לי קרא דכל צפור טהור תאכלו הא הסברא פשוטה דלא אמרה תורה שלח לתקלה לפענ"ד נראה דבר חדש דהנה כלם הקשו בהא דאמרו לא אמרה תורה שלח לתקלה והא מותר לבטל איסור מה"ת דלא כשיטת הראב"ד וא"כ מה תקלה יש הא יתבטל ברוב והנוב"י מהד"ת חלק יו"ד סי' מ"ה חידש דדברי ב"ש שהאיסור בעין וחוזר לאיסורו ל"ש דמותר לבטל דהא האיסור בעיני' ואיך שייך לבטל איסור ע"ש. והנה לפ"ז י"ל דהנה ר"י ס"ל דמשעת שחיטה נאסרה וכתבו התוס' דהמשולחת נאסרה גם כן משעת שחיטה עם השלוח והמלמ"ל פי"א מט"ץ ה"ז חולק ע"ז ועי' שו"ת פנים מאירות ח"ב סי' קכ"ז ובשעה"מ שם ובטעם המלך מ"ש בזה. ולפענ"ד נראה דאם נימא איפכא דהמשולחת נאסרת והשחוטה מותרת א"כ נאסרת המשולחת בעת השילוח ולפ"ז בתחלת השלוח אפשר דעדן מותרת ול"ש אין מבטלין איסור דלא נאסרה רק לאחר שנשתלחה וא"כ מבטל בעודו היתר ובכה"ג ודאי מותר לבטל וזה הי' ס"ד דהש"ס וא"כ ל"ש לא אמרה תורה שלח לתקלה וע"ז חידש רבא דכיון דהאיסור בא כאחד בעת השילוח שוב ל"ש שלח לתקלה ולכך אצטריך קרא אבל בשילוח הקן דכל שנטלה ולא שלחה נאסרה מחמת כל דתיעבתי א"כ נאסרה קודם השלוח בזה פשיטא דשייך שלח לתקלה ולכך א"צ קרא וז"ב.