שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן ל׳ (ט׳)

והנה אחר זמן רב מצאתי במהרי"ט אלגזי על בכורות להרמב"ן בספרו בדף ס"ג שחידש דס"ל להרמב"ם דבכל קדשים פסולים מלבד קדשים טמאים יכול להנות בשעת שריפה ע"ש שהאריך בזה. ובאמת שלדבריו מיושב היטב קושית התוס' בשבת דף כ"ו שהקשו בהא דאמרו הטעם דאין שורפין תרומה טמאה ביו"ט לפי שאין שורפין קדשים ביו"ט והקשו בשלמא קדשים דין הוא שלא ישרפו ביו"ט לפי שאסור להנות מהן בשעת שריפה ול"ש מתוך שהותרה הבערה לצורך משא"כ תרומה טמאה שיכול להנות בשעת שריפה. ולפמ"ש אתי שפיר דגם קדשים פסולים כל שאינם טמאין יכול להנות בשעת שריפה ואפ"ה אסרה התורה וה"ה תרומה טמאה וכ"כ מהריט"א בעצמו. הן אמת דגוף הדבר צריך ביאור דבשלמא אם נימא דיליף מקרא דוהנותר או מאינך קראי א"כ הקרא ממעט לה והו"ל גזירת הכתוב שפיר יש לומר דאף דיכול להנות בשעת שריפה אפ"ה התורה מעטינהו משא"כ אם נימא כטעמא דר"א משום דהו"ל עשה ול"ת בזה שפיר קשה היאך הו"ל עשה ול"ת והא מותר להנות ושייך מתוך שהותרה לצורך הותר נמי שלא לצורך והיא קושיא גדולה לדעתו. והנני יוסיף להפליא דלפענ"ד גם תירוץ התוס' לא יועיל בזה דהרי התוס' תירצו בשם ריב"א דכיון דלא הותר להנות רק הנאת שריפה ע"כ הבערה זו אינה לצורך הנאתו רק לשם מצות שריפה א"כ שפיר לא דחי יו"ט דמשלחן גבוה קא זכו ע"ש ולפי זה כאן דכל עיקר הטעם דאינו דוחה משום דהו"ל עשה ול"ת והיינו עיקר בשביל העשה דאין עשה דוחה עשה משום דאלים ולפ"ז הא כאן אם לא הי' העשה דבאש תשרף א"כ שוב ההבערה מותרת רק משום דכתיב באש תשרף והקפידה תורה על הבערתן א"כ שוב בדין הוא שידחה העשה. איברא דזו קשה על על הריב"א בעצמו ג"כ דעכ"פ תרומה טמאה אמאי לא ידחה העשה הל"ת ועשה וצריך לומר דס"ל כיון דעיקרו לגבוה בזה לא שייך מתוך דלצורך גבוה אסור לעשות מלאכה וע"ז מיעטה התורה בפירוש ועכ"פ אם לא נימא כתירוץ הריב"א ודאי קשה אף בשריפת קדשים גופא ותירוץ הר"י שם לא שייך בזה וע"כ דבכל קדשים פסולים אסור להנות מהם וצ"ל דר"א באמת ס"ל דאסור להנות בשעת שריפה ולא שייך מתוך משא"כ לדידן ס"ל דמותר להנות ובזה עמדתי על לשון רבינו שכתב בפי"ט מפהמ"ק הלכה ה' דאין שריפת טמא ונותר ופיגול דוחה יו"ט ואצ"ל שבת ובפ"ה מיו"ט ה"ח כתב רבינו שאין שורפין קדשים טמאים ביו"ט לפי ששריפה מ"ע ואין עשה דוחה ל"ת ועשה דיו"ט והדבר תמוה כמו שתמהו המפרשים דמדוע לא ביאר רבינו בגוף הדין הטעם דלכך אין שורפין לפי שאין עשה דוחה ל"ת ועשה ולמה בפ"ה מיו"ט שם לא הוזכר רק אגב גררא ביאר הטעם ולפמ"ש אתי שפיר דהנה בפי"ט מפהמ"ק כלל רבינו ביחד קדשים טמאים נותר ופיגול והנה בנותר ופיגול שם אי אפשר לומר דעשה ול"ת דהרי שייך מתוך דבזה מותר להנות ונמצא ע"כ דנתמעט מהנך קראי דמביא הש"ס דבזה לא שייך טעמא דר"א וע"כ השמיט לגמרי הטעם וכתב הדין דעכ"פ אסור לשרוף ביו"ט אבל שם בפ"ה מיו"ט דלא מיירי רק מקדשים טמאים שפיר כתב הטעם דאין עשה דוחה ל"ת ועשה דזה טעם היותר פשוט ומוסכם ודוק וזכורני שכבר כתבתי בדברי רמב"ם אלו באיזה מקום ואיני יודע מקומו והטרדות רבו מלחפש.