שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן ל׳ (ד׳)

והנה במ"ש מעלתו ליישב דשריפת קדשים אסור דרחמנא אחשביה לשריפתו והו"ל מתקן כבר כתבתי לעיל דתיקון מצוה לא משוה תיקון. אמנם לכאורה רציתי לומר דאם נניח כדבריו דהמצוה גופא עושה התיקון יש ליישב בזה מה שדקדק מעלתו בדברי הרמב"ם פ"ג מיו"ט הלכה ח' וז"ל וכן אין שורפין אותה ביו"ט שאין שורפין קדשים שנטמאו ביו"ט ששריפת קדשים עשה שנאמר באש ישרף ועשיית מלאכה שאינה לצורך אכילה עשה ול"ת ואין עשה דוחה ל"ת ועשה ודקדק מעלתו דהי' לו לומר אעפ"י ששריפת קדשים עשה אפ"ה אינו דוחה יו"ט דהוא עשה ול"ת. ואמרתי בהשקפה הראשונה דכוונת הרמב"ם דאדרבא בשביל ששריפת קדשים עשה א"כ אחשבי' לשריפתו שוב אינו דוחה עשה ול"ת דאל"כ לא שייך עשה ול"ת דהא א"צ לאפר והו"ל מקלקל והנה אם כי יש ליישב כן אבל באמת אין כוונת הרמב"ם כן אף שדקדוקו נכון ועיין בפ"א משופר ה"ד מ"מ אי כוונת הרמב"ם לזה יקשה דלמה לא ידחה העשה ול"ת דכל הטעם דאין העשה דוחה ל"ת ועשה הוא משום העשה דמה"ט ס"ל לריב"א דאם עבר ודחי דאינו לוקה דעל עשה אינו לוקה כמ"ש התוס' חולין דף קמ"א ועיין מלמ"ל פ"א משופר ה"ד שהאריך בזה וכיון שכן שוב מהראוי דעשה דשריפת קדשים ידחה דלא שייך מאי אולמא האי עשה מהאי עשה דבאמת אם לא הי' העשה דשריפת קדשים לא הי' מלאכה כלל ורק משום העשה נעשה עשה דיו"ט ושוב מהראוי שעכ"פ עשה דשריפת קדשים ידחה ל"ת ועשה זו שבאים רק מחמתו וע"כ מחוורתא כמ"ש לעיל דלכך אסור לשרוף קדשים דהו"ל מתקן האפר דאפרן מותר וז"ב