שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן ל׳ (ב׳)

אשר הקשה בהא דאמרו בשבת דף כ"ה דאין שורפין קדשים ביו"ט והיינו משום דלא אתי עשה דשריפת קדשים ודוחה יו"ט והקשה הא בעינן מבעיר וצריך לאפרו ואל"כ אינו חייב כמבואר בשבת דף ק"ו ובכמה מקומות וא"כ לא יצטרך לאפרו ויהיה מותר להבעיר. והנה יפה הקשה. ומה שרצה לחדש דהתיקון של המצוה הוה תיקון דלא יהיה נקרא מקלקל דהתורה אחשבה לשריפתו וכמ"ש רש"י בביצה דף כ"ז ע"ב הנה זה אינו ברור דלמא בהתיקון מצוה לא חשוב תיקון כמ"ש התוס' בשבת דף ק"ו שם ד"ה בחובל. והנראה בזה דהנה התוס' בשבת שם ד"ה חוץ כתבו בשם ר"ת דלר"י לא חשוב מקלקל רק באין התיקון בא באותה שעה כ"א לאחר מכאן ולפ"ז נראה לי דבר נחמד דהרי קיי"ל כל הנשרפין אפרן מותר א"כ בעת שמבעיר הוא נעשה אפר ושרי (וגם אפר של הקדש מותר כמ"ש הרמב"ם פי"ט מפהמ"ק הי"ג ע"ש) א"כ התיקון בא בעת הקלקול ואף אם נימא דנשרף מקודם ואינו נעשה אפר רק אח"כ מכל מקום היכא דבלי הקלקול לא בא התיקון כתבו התוס' שם דאף שנעשה אח"כ התיקון מכל מקום חשוב תיקון כמו במוחק ע"מ לכתוב ולפ"ז כאן דאפרן לא מותר רק ע"י הקלקול של השריפה פשיטא דנקרא תיקון וחייב וז"ב לדעתי. ולכאורה רציתי לומר כיון דכל הטעם דאפרן מותר היא לפי שנעשית מצותה וכמ"ש התוס' בתמורה דף ל"ב וא"כ אם נימא דאין שריפת קדשים דוחה יו"ט שוב הוה מצוה הבאה בעבירה ולא עשה מצוה ושוב אפרן אסור וא"כ הוה מקלקל אך זה אינו דאם נימא דמקרי מקלקל שוב עשה מצוה ומותר האפר וא"כ הוה מקלקל ע"מ לתקן דאסור וא"כ לכך אינו דוחה יו"ט וז"ב. ובזה נראה לפענ"ד דבר חדש במה שנדחקו הקדמונים ומכללן ה"ה בפ"א מיו"ט מדוע הותר הבערה ביו"ט הא אינו באוכלין ומשקין ולפמ"ש יש לומר דבאמת אם צריך לאפרו באמת אסור להבעיר והא דמותר הבערה בא"צ לאפרה דאז הוה מקלקל וא"כ לצורך אוכל נפש אף שאינו באוכל ומשקה מכל מקום מותר כיון דהוה מקלקל א"כ כל שהותרה לצורך אוכל נפש אף דשם לא מקרי מתקן מכל מקום הא מתקן האוכל ואפ"ה התירה התורה כיון שאינו לצורך האפר וא"כ אף כשהוא שלא לצורך האוכל רק לצורך האפר מותר וא"ל דכיון שאינו באוכל ומשקה אף שהוא לצורך אוכל ומשקה יתסר דזה אינו דעכ"פ ההבערה בעצמה הוה מקלקל וע"כ דכיון שהוא צורך אוכל נפש אתה רוצה לאסרו וע"ז שפיר אמרינן דממנ"פ כל שהוא לצורך אוכל נפש שוב אשר יאכל לכל נפש קרינן ביה וא"ל דגוף הבערה בעצמותה אין בו אוכל ומשקה מכל מקום הא הבערה בעצמותה לית ביה איסור וא"כ לצורך אוכל נפש מותר וא"כ שוב מותר אף בצריך לאפרה דמתוך שהותר לצורך אוכל נפש הותר אף בלא לצורך כ"א לאפרו. ראה זה דבר חדש. ואם חומה היא נבנה עליה טירת כסף דבזה מיושב היטב קושית התוס' בשבת דף כ"ה ובכמה מקומות דאמאי לא יהיה מותר להדליק בשמן של תרומה טמאה ואמאי גרע מנר של חול דמותר להדליקו ביו"ט מכ"ש של תרומה טמאה. ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת כל הטעם דמותר להדליק בנר של חול ביו"ט אף דהבערה אינו באוכל ומשקה ומהראוי לאסור וע"כ משום דגוף הבערה לא אכפת לן דהוה מקלקל וא"כ משום דצריך לאוכל נפש ליתסר דמה שצריך לאוכל נפש מהראוי ודאי להתיר. ומעתה זה בנר של חול אבל בתרומה טמאה דגוף הבערה בעצמותה הוה קלקול ע"מ לתקן דבלי הקלקול לא יהיה מותר האפר וא"כ גוף הקלקול כל שהוא ע"מ לתקן אסור הקלקול ג"כ וא"כ מה יועיל מה שהוא לצורך אוכל נפש הא כל שאינו לצורך אוכל נפש בעצמותו אסור דבשלמא בנר של חול גוף ההבערה הוה קלקול גמור דאינו מתקן בזה דבר א"כ מה שהוא לצורך אוכל נפש לא יאסרנו לחשב עי"ז תיקון דהא ממנ"פ אם חשבתו לתיקון שוב מהראוי להתיר דהא כל אוכל נפש הותר ביו"ט ואם לא חשיב תיקון שוב ההבערה בעצמותה מותרת אבל בתרומה טמאה דהבערה בעצמותה אף דהיא מקלקל הא אפרה מותר עי"ז והוה קלקול ע"מ לתקן וא"כ שוב הוה מקלקל ע"מ לתקן דאסור ושוב אסור וז"ב ודו"ק כי הוא חריף ועצה עמוקה. ובזה אני אומר ליישב דברי התוס' בפסחים דף ה' שכתבו דלכך אסור לשרוף החמץ אף דלכשישרף ויעשה אפר יהיה גחלתו מותר מכל מקום כיון דבתחלת ביעורו אסור להנות אסור ותמה המג"א סי' ק"ז ממ"ש הרא"ש שם דלכך מותר להרבות עצים ולבטלם דאף דהוה דבר שיש לו מתירין כיון דלאחר שישרף מותר להנות בו דמקלי קלי איסורא ע"ש ולפמ"ש אתי שפיר דעיקר סברת התוס' הוא כיון דבאמת הא דמותר הבערה ביו"ט הוא משום דגוף הבערה הוה קלקול ולפ"ז כיון דלאחר שנשרף יהיה מותר להנות מגחלתו א"כ שוב הוה קלקול ע"מ לתקן ואסור ביו"ט וע"ז שפיר הביאו ראיה מנדרים ונדבות כיון דמשלחן גבוה קא זכו וא"כ עיקר התיקון בא בשביל הקלקול שוב אסור הבערה ביו"ט והדג"מ שם תמה לפי הבנת המג"א מה ראיה מנדרים ונדבות הא שם הוה מתקן משום דמשלחן גבוה קא זכו. ולפמ"ש אתי שפיר דדא ודא אחת היא דבאמת מה בכך דמשלחן גבוה קזכו סוף סוף מותר להנות ממנו אח"כ וע"כ משום דהקלקול הוה ע"מ לתקן ואסור וה"ה בחמץ ומעתה זהו התם אבל שם גבי עצים הוה באמת כעת מקלקל גמור וא"ל דהוה מקלקל ע"מ לתקן האפר דשם כל שנעשה אפר שוב מקלי קלי לאיסורא ולא שייך תיקון כלל דבשלמא כל אפר מהראוי לאסור רק ע"י שנעשה מצותו מותר א"כ התיקון בא ע"י קלקול משא"כ שם דאינו בא התיקון ע"י הקלקול רק דמקלי קלי לאיסורא ולא שייך בזה מקלקל ע"מ לתקן וז"ב לדעתי.