שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן ג׳ (ט׳)

אך זה אינו דכל שטוען ששכורה מתה שוב אין כאן חיוב כלל לפי דבריו דהא השכורה מתה ולא נתחייב לו כלום והשאולה לא התחיל החיוב כלל ואף דעדיין לא נשבע לו שהשכורה מתה כדרכה אם כן שוב הוה ליה חזקת חיוב מכל מקום אחר כך כשנשבע שוב פטור על השכורה. ובזה יש לומר דלכך אמרו דאשתבע לי דשכורה מתה דכ"ז שלא נשבע שוב מקרי טענו חטים ושעורים והודה לו באחת מהן דאף דהו"ל תביעות חלוקות ומקרי טוענו חטים והודה לו בשעורים דז"א דהא כל הטעם הוא דהוה כתרי הודאות דסתרי אהדדי וכ"ז שלא נשבע כבר נתחייב בשכורה משעת משיכה ולא שייך לומר דמוקמינן אחזקתו ודוק. עוד נסתפקתי באם נתן לו שתי פרות אחת בשאלה ואחת בשכירות וא"ל כ"ז ששתיהן קיימות תוכל להשתמש בהן אבל אם אחת תמות תצטרך להחזיר לי השניה דבזה שוב הוה ליה מודה במקצת גמור ויש לומר דהראב"ד מפרש בכה"ג דמה שזה טוען שאולה וזה טוען שכורה היינו בכה"ג ושוב הו"ל מודה במקצת גמור בכה"ג. ובזה מיושב קושייתי שהקשיתי דעדן לא נתחייב לו השכורה אמנם מ"ש בראשונה היא עיקר. שוב נזכרתי דבקצה"ח סי' פ"ז נסתפק בכעין זה אי הוה מודה במקצת ע"ש בס"ק א' ומהראב"ד נראה דזה מקרי מודה במקצת ודוק. והנה לכאורה צ"ב לשיטת הראב"ד דשאלה ושכורה מלוה ופקדון הוה תביעות חלוקות ואין כאן מודה במקצת לפי שאין חיובן שוה ופטורן שוה והיינו שזה נתחייב באונסין וזה פטור הוה תביעות חלוקות ולפי זה כשמחולקין אי פתה את הבת או אנס לא הוה מודה במקצת לדברי הראב"ד דהן חיובין חלוקין דבמפתה פטור מצער ואונס חייב אם כן לא הוה מודה במקצת גמור.