שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן ג׳ (ד׳)

אך אי קשיא הא קשיא דהנה בהא דמבואר בסעיף י"ב דאם טוען שיודע ששוה יותר מכדי חובו רק שא"י כמה שוה יותר דעת הר"י מגא"ש דהו"ל מחויב שבועה ואינו יכול לשבע משלם והראשוני' תמהו ע"ז דהוה דבר שבמדה ובמשקל ובמנין דאין נשבעין דהא לא הודה בדבר שבמדה ומשקל דא"י כמה וכתב הש"ך דלק"מ דכיון שהמשכון נשרף וא"א לחייבו יותר מפרוטה דא"א להתברר החיוב א"כ שוב הו"ל דבר שבמדה ע"ש כי הוא דבר נפלא וכ"כ בריב"ש ולפ"ז צריך ביאור דאם משביעין אותו שבועה שאינו ברשותו כדר"ה וגם אמרו מי נשבע מי שהפקדון אצלו וחיישינן שמא יוציא את הפקדון וא"כ יש מקום שיבורר כמה שוה ושוב לא הוה דבר שבמנין וא"כ ממילא יש לו מיגו דאי בעי היה טוען יודע אני ששוה יותר וא"י כמה ולא הוה דבר שבמנין יפטור וא"ל דאינו עושה עצמו ברצון מסופק דהמלוה צריך שיהיה בקי בשווי המשכון דזה אינו דכאן א"צ שיהיה בקי רק ששוה יותר מכדי חובו אבל א"צ לדעת כמה שוה יותר דעכ"פ חובו בטוח דהמשכון שוה יותר וצ"ל דניהו דיש לחוש שמא יבורר יותר אבל הוא דבר שאינו שכיח ובשביל זה לא יפטר משבועה והו"ל דבר שבמנין דע"פ רוב לא יתברר הדבר וכדאמרו בב"מ דף ל"ד ל"ה ואנן חיישינן וכל מה דנוכל לתקן שלא יהיה שבועת שוא או ח"ה מתקנין אבל עכ"פ מחוייב שבועה ואיל"מ לא מקרי וז"ב כשמש. ובזה ישבתי לנכון קושית הגאון מהרש"ק דמה פריך בב"מ שם ואם איתא לדר"ה כיון דמשתבע שאינו ברשותו היכי מצי מפיק לי' ולוקי במינו מצוי בשוק והיינו בין כדברי המלוה או הלוה מינו מצוי בשוק ושוב לא שייך שבועה שאינו ברשותו. ולפמ"ש אתי שפיר דאם מינו מצוי בשוק והוא מצוי שוב לא הוה דבר שבמדה דהרי יוכל להתברר בעת טענתו כמה חייב ושוב יקשה על הסיפא דלמה יתחייב המלוה שבועה דהא יש לו מיגו דיטעון א"י כמה שוה יותר ולא מקרי מחויב שבועה וא"י לשבע משלם וכמ"ש דהו"ל אינו מודה בדבר שבמדה ודו"ק היטב כי הוא חריף