שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן ג׳ (ב׳)

מה שאמר ליישב קושית הקצוה"ח סי' פ"ח בהא דדעת הפוסקים דדוקא ושוה הוה שלא ממין הטענה וע"ז הקשה הקצה"ח מהא דפריך בב"ק דף ק"ה על רבה דס"ל דבהודה על חמץ בפסח אי חייב דאמרינן הואיל ואילו מגניב וע"ז פריך הש"ס מהא דאמר רבה שורי גנבת והוא אומר לא גנבתי מה טיבו אצלו ש"ח אני עליו וכו' ואע"ג דהא קאים כיון דאלו מגניב וכו' והרי התם זה טענו דוקא וזה משיבו שוה דאם מגניב הוה שוה דאין חייב וע"ז אמר מעלתו דכיון דסתם גניבה יאוש בעלים א"כ אינו תובע השור רק מעות בעדו והו"ל שוה בשוה ואם כן שניהם טוענים שוה וחייב. הנה בהשקפה ראשונה תמהתי דאיך אפשר ליחס להקצה"ח קושיא כזו דמה קושיא דהרי אדרבא זה טוענו שוה דכיון דאומר גנבת שורי ורוצה שישלם לו בעדו ואף אם נימא דזה טוענו שישיב לו גוף השור הרי הש"ס אמר מכח כ"ש דמה התם מחייב רבה אף דזה טוענו דוקא והוא כופר לו שוה לכשיגנוב או יאבד ועיקר כוונת הקצות החושן להקשות על רבה גופא דלמה מחייב זהו קושיא בפ"ע ועיינתי בקצה"ח וראיתי דלא הקשה על דוקא ושוה רק על שיטת הראב"ד דס"ל דשאלה ושכירות לא מקרי מודה במקצת אף דתובע תרווייהו משום דהם ענינים חלוקים ותביעות חלוקות ולפ"ז שם דהוה טענות חלוקות והו"ל טענו חטים והודה לו בשעורים דזה טוען שגנב וזה השיב ששומר הי' והנה לשונו מגומגם במ"ש דלמא טעמא דרבה דפטור הוה משום דהוה טענות חלוקות וע"כ דכוונתו באמת להקשות על רבה דלמה לא יפטר מטעם זה אבל לפענ"ד גברא חזינא דלפענ"ד בכה"ג דעל דבר אחד אנו דנין אם גנבו או ששומר הי' ובזה לא שייך טענו חטים והודה לו בשעורים דלכל הטעמים בטענו חטים והודה לו בשעורים דפטור או משום השטאה או מתורת מחילה והודאה זה שייך בשתי ענינים חלוקים אבל כאן דאותו חפץ עצמו שזה טוען שגנבו הוא כופר שלא גנבו רק ששומר שלו הי' א"כ הוה ככל טענה ותביעה שזה משיב לו שאינו ח"ל בשביל שהי' כך וכך ולא שייך כאן השטאה ולא מחילה שלא מחל לו ולא הודה לו וז"ב ומש"ה פשיטא דחייב. ובזה נראה דל"ק קושית הקצה"ח על הא דטענו דוקא והוא משיב שוה מקידושין דף ס"ה דגובה כתובתה ממנ"פ והא היא טענה דוקא החבילה והם משיבים שוה דאינו דוקא מחבילה זו. ולפמ"ש אתי שפיר דטענת דוקא ושוה לא שייך רק לענין מודה במקצת דלא נקרא מודה במקצת כ"ז שאינו מענין אחד הו"ל טענות חלוקות והו"ל כופר הכל על הטענה האחרת ומטעם זה ס"ל להראב"ד דשאלה ושכירות הם שתי ענינים ולא שייך מודה במקצת אבל שם דמכח הודאת בע"ד קאתינן עלה דעכ"פ הודו שזו החבילה משועבד לכתובתה א"כ לא שייך ענין טענו חיטים והודה לו בשעורים לזה דעל אותה החבילה בעצמה לא שייך ענין טענו חטים והודה בשעורים וגם לפמ"ש הרמב"ן בטעם טענו חטים והודה לו בשעורים דהו"ל תרתי הודאות דסתרי ומוקמינן המעות בחזקתו והמע"ה ושם דכלם אינם מוחזקים והספק על שלשתן בשוה א"כ לא שייך למוקמי ממונא בחזקתו ולכך ממנ"פ גובה הכתובה וזהו שכתב הריטב"א דממנ"פ גובה הכתובה והקצה"ח הקשה עליו ע"ש בס"ק וא"ו ולפמ"ש אתי שפיר וגם בהך דרבה לא שייך ענין טענו חטים והודה לו בשעורין דאנו דנין על אותו חפץ ומטעם תביעות חלוקות לא שייך כאן דהרי שבועת שומרין אף בכה"ג חייב וע"כ לא כתב הראב"ד רק במודה במקצת הארכתי בזה לפי שהקצה"ח האריך בזה ולפענ"ד הדברים כפשוטם דלק"מ וכמ"ש ודו"ק