שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן ג׳ (ט״ז)

והנה בגוף דברי הש"ס ב"ק הנ"ל דבעי רבה בגזל חמץ ועבר עליו הפסח אי נשבע חייב כיון דאלו מיגנב או מתביד בעי שלומי ליה ממונא וע"ז שאל אותי הרב החריף מוהר"ר יצחק שמעלקיש ני' מה מבעיא להו הא לא עדיף ממשביע עד אחד דהו"ל דבר הגורם לממון ופטור וה"ה הכא הא כעת אינו שוה ממון והשבתי דכיון דנשבע על הגזילה ובעת שגזל היה שוה ממון נהי דיכול למיפטר מממון ע"י שיאמר הרי שלך לפניך מכל מקום כל שלא אמר הרי שלך לפניך ואם מיגנב נתחייב לשלם ממון שוב חיובו על שעת הגזילה ובעת הגזילה הרי היה שוה ממון וכיוצא בזה כתבו התוס' בגיטין דף נ"ג ע"ש לרב ושמואל ודוק וזה דהביא משורי גנבת והוא אומר ש"ח דעכ"פ הוא גנבו רק שפוטר עצמו במה שאומר שש"ח היה וכיון דלענין גניבה לא מחייב עצמו שוב חייב על שעת גניבה אמנם הרב החריף הנ"ל אמר דבר חדש דהא דבר הגורם לממון לא אמר ר"ש רק בדבר שעיקרו ממון כדאמרו בב"ק דף צ"ח ואם כן עיקר חיובו בשביל שנצמח מממון ולפ"ז רבנן דפטרו הוא בשביל שאותו האיש אין לו בו רק גורם לממון כמו בשומר שאין לו בו רק מה שגורם לממון בלבד אבל במי שיש לו בדבר ממון ממש וגם גורם לממון כמו הכא דהנגזל יש לו גוף החמץ דשוה ממון וגם מה שגורם לממון אילו מגנב אף שכעת נפקע החיוב ממון מכל מקום החיוב דגורם לממון לא נפקע והא דקדשים שחייבים באחריותם לרבנן דר"ש חשוב דבר הגורם לממון ולאו כממון היינו משום דבעת שגורם לממון אז אין לו ממון ובעת שהי' שוה ממון לא הי' דבר הגורם לממון שאז לא גנבו והנה דבר גדול דיבר בזה. והנה בהך דחבילה בקידושין דף ס"ה הקשה התומים סי' קל"ח והקצה"ח סי' פ"ח דהו"ל טענו חטים והודה לו בשעורים וכ"כ על הגליון הש"ך שהרמ"ך בשיטה מקובצת ב"מ דף ט' הרגיש בזה והנה ש"ב נכד הגאון דו"ז בעל ים התלמוד בלמדו אצלי דברי הש"ך הנ"ל רצה לומר דל"ק שהרי האשה כשטוענת שהם עבדיה הנה מה שקנה עבד קנה הרב וא"כ כל הנכסים שלה והוה כתובעת חטים ושעורים והם הודו באחת מהן דהיינו בהכתובה.