שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן ג׳ (ט״ו)

והנה בגוף דברי רבינו שכתב שחייב שבועה ק"ל טובא דהאיך אפשר להשביעו והא אמרו בב"מ דף ל"ד דישבע הלה שמא יוציא זה הפקדון ויפסלנו לעדות ולשבועה ולפירש"י הוה הטעם שיהיה חלול השם שנשבע לשקר אף דהוא רמאי ולשיטת התוס' הוה מחשש לעז שגנאי הדבר שישבע במקום שיתברר הדבר ולפ"ז במקום שכותבין כתובה רק שטענה שאבדה א"כ ניחוש שמא תטרח ותביא הכתובה ויתברר הדבר שהיא בתולה ויהיה חילול השם וגנאי בדבר ואף אם נימא דאבדה באור הא במקום שכותבין כתובה אף באבדה באור חיישינן שמא יש לה כתובה אחרת ועיין בתוס' דף ט"ז ע"ב שם ד"ה מאי אבדה וגם קשה דהא עכ"פ יוכל להתברר ע"י עידי הינומא ויהיה השקר גלוי וידוע לכל שכל מי שראה ההינומ' יודע שהיתה בתולה וזה היה פרסום גדול שהרי רבים שכיחי במזמוטי חתן וכלה ועכ"פ יוכל להתברר הדבר ושייך גנאי ועיין בש"ך סי' פ"ז ס"ק ע"ט בחו"מ וצע"ג ולפמ"ש במקום אחר ליישב קושית אבי מורי הרב הגאון ני' מהאי דע"א נאמן להשביע והא יוכל אח"כ לפסלו לעדות ולשבועה וכתבתי בתשובה דבשביל זה אי אפשר לפטרו דהאיך שייך שבשביל זה יפטר הלה משבועתו לחייבו ע"י העד ממון ודאי אי אפשר ולהטילו על מי שמביא העד אי אפשר דהא התורה לא אמרה רק שבועה לפטור ולא ליטול וע"כ לא אמרו רק במשכון דאפשר שישבע הלה וצ"ע בסוגיא דב"מ שם א"כ גם כאן היה מקום ליישב כן ג"כ אך אין הדבר ברור דגם שם הוה שבועת מודה במקצת ואפ"ה הטילו שבועה ע"ז וצ"ע ובאמת מע"א אין קושיא דא"א להטיל על המלוה דהא ע"א המסייע פוטר ואם כן מכ"ש דלא שייך שישבע זה ועכ"פ כאן צע"ג.