שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן ג׳ (י״ד)

אך עדיין יש להסתפק אם נימא כשיטת הה"מ פט"ז מאישות הכ"ה דבזמן הזה שגם המטלטלי משתעבדי לכתובה שוב לא הוה כפירת ש"ק כיון דגם מטלטלי משתעבדי ע"ש א"כ משכחת לה בכה"ג דטוען אלמנה נשאתיך דהו"ל מודה במקצת ומכל מקום לא הוה ממין הטענה דע"כ אין הכתובה בידה דאל"כ נחזי מה כתוב בה ואם כן המנה שמודה הו"ל מקרקע דגובית מתנאי ב"ד ומה שכופר הוה מטלטלין ומיהו זה אינו דממ"נ כיון דגם מטלטלי משתעבדי אם כן הוה הכפירה וההודאה דשם ממין הטענה שמודה במקרקעי ומטלטלי וכן כופר במטלטלי ומקרקעי ועיינתי בש"ס ירושלמי ריש פ' האשה שנתארמלה ושם מבואר בכסף סלעין ונמחק והמלוה אמר חמש והלוה אמר שלש וסתם כסף סלעין אינו אלא שנים ונחלקו שם בן עזאי ורבנן דרבנן ס"ל דאין הודאה ממין הטענה והיינו דאותו סלע שמודה אף שלא נכתב בשטר כמאן דכתב וגובה ממקרקעי ומה שכופר כופר מטלטלי. מיהו גם שם קשה ת"ל דהא הוה הודאה בקרקעות דאינו מחויב שבועה ומדברי הפני משה נראה שבאמת הפירוש כן דאין ההודאה ממין הטענה והו"ל כהודה בקרקעות דאינו מחויב שבועה אבל הלשון לא משמע כן ועיינתי בשיטה מקובצת שפירש בשם הרמב"ן והרא"ה דאין ההודאה ממין הטענה ע"ד שמבואר בש"ס דילן ב"מ דף ד' דר"ע ס"ל דהו"ל משיב אבידה אבל אין הלשון מורה כן. ולפענ"ד נראה דהכוונה כיון דמחמת השטר אין להוציא רק הפחות שבמשמעות דהיינו שתים ואם כן השלישי שהודה עכ"פ קרקעות א"י לגבות דחיישינן לקנוניא ועיין בש"ך סי' ק"ו בסופו מה שחולק עם המבי"ט ובתשובה הארכתי בזה ואם כן כל דאינו גובה רק מבנ"ח ל"ש ש"ק ועיין בתוספת ב"מ דף ד' שם ואם כן הטענה שזה טוענו חמש הוה הטענה מטלטלי ומקרקעי שתים במקרקע ושלש במטלטלין וזה שמודה לו השלישי אם כן מודה לו מקרקעי וממלטלי דהיינו רק מבנ"ח והו"ל מקרקעי ומטלטלי ואינו ממין הטענה כנלפענ"ד.