שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן כ״ט (ז׳)

והנה בשנת תרט"ז כתב לי תלמידי המופלג החריף מוה' ישראל מלך ני' במה שנסתפק במי שיש לו שמן זית בביתו ומדליק בהם בביתו לצורך חול ובחנוכה לנר חנוכה לקח שאר נרות שאינן מהודרים כ"כ ודלק בהם למצות נ"ח אי יוצא בזה כיון דלא קיים מצוה מן המובחר אפשר דלא יצא בדיעבד והביא הא דאמרו במנחות דף ס"ד דהי' לפניו שמינה וכחושה ושחט הכחושה ואח"כ שמינה פטור ולא עוד אלא שא"ל הבא שמינה לכתחלה ושחוט ופירש"י אף אחר שחיטת הכחושה א"ל הבא שמינה ושחוט הרי דמצוה מן המובחר דוחה שבת וא"ל דמשום הדור מצוה מתירין לשחוט כמ"ש בשו"ת שאגת ארי' סי' נ' ולעולם דיצא בדיעבד אף בשאינו מהודר כ"כ דזה אינו דהרי הכא ע"כ יצא בשני' דלא שייך לומר דמשום הידור מתירין לו לשחוט דזה אינו דבשלמא בכל הידור מצוה מתקן אותו דבר ומהדר המצוה שעשה כבר אבל הכא מה משמין בזה הכחוש ששחט כבר וע"כ דלא יצא כלל בראשונה והאריך בזה. ואני אומר דאין זו ראיה דשם משום הידור מצוה מתירין לו לשחוט ולא שייך לומר דבמה משמין הכחוש דזה אינו דעכ"פ מקריב קרבן יפה ומהודר וזו גופא מצוה שיביא קרבן נאה. אך בגוף הראיה לכאורה אף לפמ"ש השאגת דמשום הידור מצוה דוחה שבת מבואר ג"כ דלא יצא דאל"כ למה בשביל הידור מצוה ידחה שבת. אמנם אני תמה על השאגת דמה ראיה היא שאני התם דעבודה הותרה בשבת וא"כ כל שאינו הידור מצוה למה לא יעשה מצוה מן המובחר והרי התורה התירה מצות שבת לגבי עבודה ומידי דהוה אם יש בבית אב טהורים דלא מהדרינן וה"ה בזה כיון דמצוה מן המובחר א"ל לשחוט לכתחלה ועיין שו"ת זקני הח"ץ ז"ל סי' מ"ה שמביא ג"כ ראיה זו דמצוה מן המובחר כחה גדול אבל אין ראיה לדחות שבת בשביל מצוה מן המובחר בכ"מ דאינו רק דחויה דשאני עבודה שהותרה בשבת וא"כ גם ראית מעלתו אינו ראיה דשם באמת יצא בדיעבד אף בהכחושה ואפ"ה א"ל שחוט אם תרצה דיכול לקיים מצוה מן המובחר אבל אינו חייב לשחוט לכתחלה ושם קאי לענין דאינו חייב בשוגג חטאת דאינו שב מידיעתו דאף לכתחלה א"ל לשחוט לכתחלה שמינה אם ירצה. ומה שהאריך להקשות למה בהך דר"י לענין עומר דס"ל דבשבת בא משלש ובחול מחמש אף דבחמש שביחא טפי ואפ"ה בשבת בא בשלש וקשיא על רבה הנה לפמ"ש לק"מ דשאני עבודה דהותרה אבל קצירת עומר אינו רק דחויה כמ"ש הרמב"ם דדחויה ויש לי בזה אריכות דברים אי הותר העומר או דחויה ועיין שו"ת תשב"ץ ח"ג סי' ל"ז שהאריך בזה אבל בלא"ה באמת ראיה דאין בשביל הידור מצוה לדחות שבת וכמ"ש. אמנם בגוף הדין הדבר מבואר בש"ס ב"ק דף ע"ח גבי הפריש שור לעולה וגנבו ממנו דגנב מצי פטר נפשיה בכבש אף דמצוה מן המובחר והוא הפריש כבר שור ואף דאין מזה ראיה לענין הנודר עצמו וכמ"ש בח"ץ סי' ק"כ ובמלמ"ל פט"ז מקרבנות הנ"ל לדחות דברי המהר"ם מינץ אבל בתוס' שם כתבו דהנודר עצמו ודאי מצי פטר נפשיה בכבש הרי אף דהפריש שור אפ"ה מצי פטר נפשי' בכבש אף דיש לפניו מצוה מן המובחר וא"ל דשאני התם דאינו בעצמותו מהודר דאטו אם ידור כבש יצטרך להביא שור מצוה מן המובחר רק כמו שנדר יקריב וה"ה כאן המצוה בעצמותה אינה מהודרת רק שהוא נדר כך אבל היכא שהמצוה בעצמותה מהודר טפי אפשר דחייב דז"א דאדרבא שם נדר כן ואיכא טפי מצוה להביא מה שנדר ואפ"ה מצי פטר נפשיה בכבש. ועוד יש לי ראיה מהא דאמרו במגלה דף כ"ח הכבש אחד המיוחד שבעדרו וקשה למה לי קרא תיפוק לי' דכל שיש לו כבש מיוחד שבעדרו צריך להביא זאת ואינו יוצא כלל בכבש אחר וע"כ דודאי יצא רק דמצוה מן המובחר להביא הכבש היותר מהודר ועיין ביומא דף ל"ד דאמרו חד בנדר וחד בנדבה וצריכא ועיין ברש"י שם ולפמ"ש יומתק הצריכותא ע"ש כי קצרתי והנה החריף ש"ב מוה' אברהם לבוב ני' נכד הגאון החסיד בעל ים התלמוד ז"ל אמר דזה תלוי בענין אי הדלקה עושה מצוה או הנחה עושה מצוה דאם נימא דהדלקה עושה מצוה כבר עשה המצוה באינו מובחר ואין אומרים לו כבה שהרי כבר קיים המצוה אבל באם הנחה עושה מצוה עדיין לא קיים המצוה כל זמן שלא הדליק כשיעור: