שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן כ״ט (ב׳)

ששאלת אם צריכין לשלם בעד האתרוג והלולב טרם בא המועד ולחוש למ"ש במחנה אפרים הלכות קנין משיכה סי' ב' דמה שנוהגין שקונים אתרוג למצוה והדמים פורעין לאחר החג דלא יאות עבדין דכל כמה שלא נתן את הדמים לא קנה אלא מדרבנן ואנן בעינן שיקנה מה"ת דבעינן לכם שלכם מן התורה ע"ש. הנה עיינתי במחנה אפרים ומצאתי שכתבתי על הגליון עיין בתוס' ע"ז דף ס"ב ע"ב ד"ה יאות ודוק עכ"ל שם ועיינתי בתוס' שם ומצאתי שיש משם ראיה ברורה שלא כמ"ש המח"א שהרי כתבו שם דהא דמבליע דמי אתרוג בלולב ה"ה בלא הבלעה אם הי' ע"ה רוצה להקיף עד שיכלה האתרוג ע"ש הרי דברוצה להקיף שרי ולא כתבו דאכתי הי' חשש בשביל דלא הוה לכם כל שלא שלם לו עד שיכלה האתרוג וא"ל דש"ה דבאמת הפקר הוא בשביעית ושפיר קרינן בי' לכם דזה אינו דמה שכבר זכה בו הע"ה הוא שלו וא"כ כשזה בא ולקח מאתו במעות פשיטא דלא מקרי שלו דהתורה זכתה לו לאכלה וניהו דהוא מוכרה לסחורה והתורה אמרה לאכלה ולא לסחורה אבל מכל מקום שלכם לא מקרי כשמקיף אצלו וע"כ דמותר וכן מצאתי הדבר מבואר בחידושי ריטב"א ר"פ לולב הגזול שכתב דכל שקנה ביאוש וש"ר שאין לתת לו לנגזל אלא דמים אף שלא פרע עדיין עבירה היא בידו כגזלן ומעכב חובו של חבירו אבל גוף הדבר נקנה לו לגמרי ואין בו משום מצוה הבאה בעבירה הרי דעכ"פ בחייב לו דמי' יוצא באתרוג ומקרי שלכם לגמרי ואף דהב"י בחו"מ סי' שנ"ג כתב בשם הרשב"א דיאוש ושינוי רשות ע"כ אינו חייב דמיו דאל"כ לא קנה והוה כעין משכון דבדמים בעי לאהדורי ואנן בעינן ביום הראשון שלכם לגמרי באמת שדבריו תמוהים כמ"ש הכפות תמרים לתמוה בשם גד"ת דאף דחייב דמים כל שגוף הדבר נקנה לו הוה שלכם אף דלא הוה שלו מן התורה ואף דיש לדחות דש"ה דל"ש דמים הוה כמו במתנה דנקנה במשיכה לבדו וה"ה בגזלן דקנה במשיכה לבד מכל מקום הדבר מבואר בהדיא בתוס' והריטב"א הנ"ל וכן מצאתי בט"ז או"ח סי' תנ"ד ס"ק ד' דמי ששואל מצה מחבירו ונתכוון שיהי' אותו המצה שלו אף דמחויב לתת לו מצה אחרת או דמים בעדו מכל מקום אותו המצה שלו היא רק דנתחייב דמים עבורו הרי אף דבעינן מצתכם והוא נתחייב דמים בעדו מכל מקום נקנה לו. מיהו גם זאת יש לדחות דעכ"פ שם גוף הדבר א"א לתת כסף דהוה שאול ול"ש כסף אבל באמת כיון דחז"ל עקרו קנין כסף ועשו משיכה שוב הוה כמו דליכא כסף וקנה במשיכה אף מן התורה. ובדברי הט"ז הנ"ל אמרתי ליישב מה שהקשה רבינו ישעיהו הובא ברא"ש פרק לולב הגזול אות למ"ד שהקשה דמה בין לולב השאול למעמ"ל דיצא ובחידושי כתבתי בזה דברים רבים ועפ"י דברי הט"ז אתי שפיר דהרי זה דלא יצא בשאול באתרוג כתב הט"ז כיון דהדר בעיני' לא מקרי שלו ולפ"ז במעמ"ל הרי התוס' הקשו דכל מתנה שא"י להקדישה אינו מוקדש וא"כ לא מקרי מתנה דא"י להקדישה כיון דצריך להחזירה וכתבו האחרונים בשם הרא"ש בתשובה דחזרת דמים הוה חזרה ע"ש ולפי זה כיון דגוף הדבר הוא שלו אף דצריך להחזיר דמים מכל מקום מקרי שלו וז"ב איברא דהדבר צריך ביאור דהא באתרוג לא מועיל חזרת דמים וכמ"ש הרא"ש דאומדנא דמוכח היא שרצה שיחזיר לו האתרוג וכמ"ש הרא"ש בשם בעל העיטור שם אמנם נראה דהדבר נכון דהרי בלא"ה צריך ביאור דהא כל היכא דאיתא לחפץ בעיניה ל"מ חזרת דמים כמבואר בשו"ת תה"ד סי' שי"א וכן קי"ל בטוש"ע חו"מ סי' רמ"א וצריך לומר כמ"ש האחרונים דכל שהקדישו הוה כליתא בעיניה וכמ"ש התה"ד סי' שי"א. ולפ"ז אני אומר דבר דמסתבר דכל הטעם דהיכא דליתא בעיני' לא מועיל גם חזרת דמים הוא משום דאמדינן דעתו שאינו רוצה שיתבטל מתנתו בשביל זה ע"ש ולפ"ז כאן דכל דלא יוכל להקדישו לא מקרי מתנה ולא יצא בו א"כ נתבטל מתנתו ולענין שיהי' מקרי מתנה שיצא בו פשיטא דדעתו הי' שאף אם יארע שימכרהו לא יהי' נתבטל המתנה כדי שיוכל לצאת בו ומ"ש הרא"ש דאף דבעלמא הוה חזרת דמים חזרה באתרוג לא הוה חזרה וקשה ממ"נ אם מיירי קודם שמכרו הא בכ"מ היכא דאיתא לחפץ בעיני' לא הוה חזרה ואם לאחר שמכרו הא גם באתרוג מועיל וכמ"ש ולפענ"ד נראה דבאמת הא דל"מ כל דאיתא בעיני' הוא משום דע"כ חפץ בחפץ גופי' דאל"כ הי' לו לומר שוה כך תחזיר לי וע"כ דחפץ בהחפץ וא"כ זה שחידש הרא"ש דכאן באתרוג דצריך לו לצאת בו ביום אחר ה"א דגם בחזרת דמים הי' סגי דמה שא"ל לחזור האתרוג בו ביום דהרי צריך לו אבל לא הי' הקפדה על החפץ דוקא ואם הי' מזדמן לו אתרוג הי' רוצה בחזרת דמים ע"ז כתב הרא"ש דאנן סהדי שעיקר רצונו באמת היה להאתרוג ועכ"פ יהיה איך שיהי' לענין שיתבטל המתנה עי"ז פשיטא דלא נתבטל המתנה ויוצא בה גם יוכל למכרה והרא"ש לא קאמר רק דמהראוי שיחזיר לו האתרוג בעצמו דאנן סהדי שרצונו באתרוג שלו ואם לא החזירו לא יצא דה"א דאף שהוא בעיני' לא יצטרך להחזיר לו דאל"כ לא מקרי מתנה ולזה חידש דבאמת כ"ז שהיא בעין ודאי רצונו שיהי' לו גוף האתרוג אבל אם מכרו או הקדישו פשיטא דלא רצה לבטל המתנה עי"ז