שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן כ״ח (ט׳)

איברא דלפ"ז צריך ביאור הא דאמר רב דהפריש שבעה אתרוגים לשבעת הימים דאמר רב דכל אחת ואחת יוצא בה ואוכלה לאלתר וקשה הא עכ"פ כל אותו יום לא נפקע הקדושה דהו"ל כקדושת הגוף דלא נפקע בכדי ואולי יש לומר לפמ"ש הר"ן בנדרים דף כ"ט בהא דפריך וכי קדושה שבהם להיכן הלכה ויש לחלק בין קונם כללי דהוה כקדושת הגוף אבל קונם פרטי דקליש איסורא דלא נאסר לכל העולם שוב נפקע בכדי ע"ש ולפ"ז גם בקדושת אתרוג דאתקצי למצוה דא"י לצאת בה רק זה שהוא שלו והאחר א"י לצאת בו זולת ע"י שאלה ביום השני וא"כ שוב לא נתקדש קדושת הגוף רק לאותו שהאתרוג שלו ולא נתקדש לכל העולם א"כ שוב קלישא קדושתו ונפקע בכדי איברא דאם נימא דניחא ליה לאיניש למעבד מצוה בממוניה וא"כ מסתמא אקציה לכל מי שירצה לצאת בו א"כ ביום ראשון דאסור בשאלה ע"כ דאם השני ירצה לצאת בו שוב יצטרך ליתן לו במתנה וכן לאחר עד סוף העולם וא"כ כל אחד יש לו זכות בו והו"ל כקדושת הגוף כללי שלכל העולם נתקצי שיצאו בו זאח"ז וא"כ שוב למה תפקע בכדי. אמנם נראה דמש"ה חידשו התוס' ד"ה כל דביום אסור עד למחר ולא פליגי רב ור"א רק בשאר הימים. ובאמת שדברי התוס' תמוהים כמ"ש בספר שלום ירושלים בסוכה פ"ד ה"ד בירושלמי שם דהא לרב אוכלה לאלתר ול"ש הוקצה למצותו ובחידושיי רבות כתבתי בזה ולפמ"ש אתי שפיר דביום ראשון שוב לא נפקע בכדי.