שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן כ״ח (ח׳)

שוב נזכרתי בדברי מחנה אפרים בהלכות צדקה סי' י"ב שהאריך בהני רמונים אי מועיל דהוה תנאי והיה מקום לבאר באורך דברי הש"ס בביצה שם דבכה"ג שאמר איני בודל מהם לא חל הקדושה דכל שאינו מזמינם לעולם לקדושה לא מקרי הזמנה וכמ"ש שם בשם שו"ת הרשב"א במיוחסות סי' ר"ס יעו"ש דהו"ל כצר ביה ולא אזמניה וראיתי בסופו שם שגם הוא הביא הך דאיני בודל מהם כל בה"ש וכתב דזה עדיף מהך דרשב"א ואף התוס' מודים בזה ויש לי הרהורי דברים שם ואכ"מ. אחר זמן רב בהיותינו מגיהים דברי הרשב"א בחידושיו לביצה כתב יד ראיתי בדף למ"ד שהקשה לאביי דס"ל קדושת הגוף פקע בכדי למה לא יפקע קדושת עצי סוכה ע"ש ושמחתי שזכיתי לדרוך בעקבי דרכו בקדש. והנה אחר זמן רב נתתי אל לבי ליישב קושית הרשב"א ולפענ"ד נראה דל"ד דבשלמא קדושת הגוף שכל עיקר הקדושה נצמח מחמת הקדש הדבר ואם לא קדשו עד"מ שלא בחר שזה נבחר לקרבן הי' כשאר חולין א"כ אף שנתקדש כל שהי' לזמן לא נתקדש יותר והכל לפי תנאו אבל כאן כל שהקדיש אותו למצוה שוב הקדושה באה מחמת המצוה כמו עצי סוכה שכל שנבחרו העצים לסוכה שוב נתקדשו מחמת המצוה ואם כן בכל משך זמן המצוה נתקדשו העצים למצוה וזה לפענ"ד ההבדל שבין נוי סוכה לעצי סוכה דבשלמא בעצי סוכה כל שנתקדש שוב הזמן מבואר מאיליו כל משך ימי הסוכה ולכך לא נפקע ע"י תנאי אבל נוי סוכה אף אם נימא דזה אלי ואנוהו הוא מדאורייתא וכמבואר ברש"י בר"פ לולב הגזול אבל מכל מקום אטו מבואר שיעור הנוי מן הסוכה וא"כ כל שהתנה בזה שפיר מועיל התנאי דל"ש דזמנה משך ימי הסוכה דאטו מוכרח להיות דוקא נוי רב כזה ואף אם יסתפק בהדי שאר הנוי וא"כ שוב מועיל התנאי וז"ב. ובאמת לפענד"נ גם להיפך לדידן דקי"ל קדושת הגוף לא פקע בכדי יש לחלק להיפך דבשלמא בקדושת הגוף כל שנתקדש אין לו זמן מוגבל כמה יתקדש ולכך ל"מ בקדושת הגוף תנאי ולא נפקע אבל במצוה דכל הקדושה באה בשביל המצוה וכל שמפסקי לילות מימים א"כ בלא"ה נפקעת הקדושה מאילי' בלילה שאין זמנה של מצוה וממילא מועיל התנאי וזהו דאמרו התם דמפסקי לילות מימים.