שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן כ״ח (י״ד)

ובזה מיושב מה שהקשו התוס' בדף מ"ו ע"ב דלר"ח היאך מטביל בי' ונפיק בי' הא ביום ראשון הוקצה למצותו וצ"צ דמוקצה מחמת יום שעבר לא אמרינן ובזה מיושב היטב הא דאמרו בסוכה ל"ו בשלמא לר"ח הא ביו"ט ראשון הא ביו"ט שני אלא לרב קשיא והקשה הלח"מ דלשיטת הרמב"ם דגם הדר אינו רק ביום ראשון א"כ מה מקשה לרב וכ"כ בזה כמה דברים ולפמ"ש אתי שפיר דשם יקשה דהא הוקצה למצותו וא"ל דהו"ל מוקצה מחמת יום שעבר דזה אינו דהא משום זה אלי ואנוהו עכ"פ פסול לכתחלה וכמ"ש התוספת ורש"י ולפ"ז עכ"פ מחשבה ודאי לא שייך בזה דהא באמת גם ביום שני לכתחלה ודאי בעי הדר ודוק היטב. ודרך אגב אזכיר מה דאמרו במנחות דף מ"ב אם לא נגמר מצותה אין מברכין עליה ובירושלמי פליג ע"ז ובזה רציתי לומר מה דאין מברכין על הקידושין שכתבו המפרשים דהוא משום דאין עשיתה הגמר מצוה ובירושלמי מבואר דמברכין על הקדושין ולפמ"ש בבלי וירושלמי לשיטתייהו אמנם בשיטה מקובצת בכתובות דף ח' מצאתי דבר חדש שכתב דהא דאמרו בירושלמי שכל מצוה שאין עשייתה גמר מצוה אין מברכין היינו כמו סוכה וציצית שאין עשייתה מצוה רק כשילבש וישב בסוכה יקיים המצוה אבל הקידושין בעצמם הם מצוה שצוונו לקדש ולכך מברכין עליו והוא חדש יוצא מפי זקן יעו"ש ובזה הן נסתר מחמתו כל דברי הגאון מוהר"ץ חיות ז"ל בספרו אלה המצות והובא בשו"ת חתם סופר הנדפס מחדש על חלק או"ח ואינו כעת לפני גם מ"ש האחרונים בטעם שאין מברכין על הגדה משום שאינו גמר מצוה דעיקר הוא אכילת מצה וכדומה וז"א שההגדה היא בעצמה מצוה ג"כ בלילה הלזו.