שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן כ״ח (י׳)

ובזה נראה לפענ"ד דזה דאמר רב אתרוג שנפסל ביום ראשון מותר לאכלו כדאמרו בירושלמי בפ"ד דסוכה ה"ד היינו בכה"ג שהפריש שבעה אתרוגים לשבעה ימים דשיטת התוס' דביום הראשון גם רב מודה דאסור ולזה אמר דאם נפסל ביום ראשון שוב לא נפקע בכדי דהא כבר יצאת מקדושת המצוה ושוב מותר. ובזה מובן הא דאמרו בירושלמי ברם הכא לא הוא ולא אחרים יכולין לצאת בו והיינו בכה"ג דלא שייך קדושת הגוף והא"ח העתיק סתם דאם נפסל ביום הראשון מותר לאכלו וע"ז שפיר תמה הב"י דבאמת לדידן לא קי"ל כרב ואמרינן אתקצאי לבה"ש וכרב אסי ועיין ט"ז סי' תרס"ה ובשיורי קרבן שם ודו"ק היטב וכבר הארכתי הרבה בענין זה הלא המה בכתובים וכאן חדשות הערתי אבל לא הבאתי' בכור המבחן. והנה נסתפקתי בנוי של סוכה שעשויין משנה לשנה או הדס של מצוה שאסור להריח בו והוא מונח משנה לשנה אם מותר באמצע השנה להריח בו או להשתמש בו אי נימא כיון דכבר נעשה המצוה אתקצי למצותו ואף שבאותה שנה כלתה המצוה הא עומדת לשנה הבאה למצוה והא אתקצי למצותה או דלמא כיון שבאמצע השנה ל"ח לאותה מצוה לא אמרינן דנתקצה למצוה. וראיתי במג"א סי' תרל"ח ס"ק ב' שכתב באותן סוכות הבניות משנה לשנה מכל מקום אינה אסורה עד שישב בה בחג אע"ג דכבר ישב בה בשנה העברה מכל מקום כשעבר החג בטלה הקדושה וצריך מעשה אחר שתחול קדושתה ולכאורה מבורר הדין אבל עדן יש לחלק דשם באמת הסוכה היא בנויה והוא בית רק שבסוכות מסיר התקרה והיא סוכה ואף אם הוא בלי תקרה מכל מקום עכ"פ הוא בית ואדרבא בסוכה משתמש לשם סוכה וא"כ צריך שישב בה לשם מצוה אבל נוי סוכה דאין להם שום ענין כל השנה או הדס סוכה דאם ישתמש בו כל ימות השנה יתקלקל א"כ עיקרה לשם מצוה אפשר דאסור. וכאשר השקפתי בזה ראיתי בטור או"ח סי' רצ"ז שכתב דנהגו לברך על עצי הדס והיינו שבלולב משום כיון דאתעביד ביה חדא מצוה וכו' משמע דמותר להריח בעצי הדס שבלולב אמנם אח"כ כתב הטור בשם רבינו אפרים אני איני נוהג לברך על הדס שוטה שלבו יבש ואין בו לחלוחית של ריח וע"ז כתב הטור מיהו המנהג בכ"מ לברך על ההדס וכו' והדברים תמוהים דממנ"פ אם מריח היטב פשיטא שמותר להריח בו ואם אינו מריח אף שנהגו כן לא שבקינן להו ועיין בב"י שנדחק ולפמ"ש יש ליישב דהנה הב"י הביא בשם מהרי"ק שורש מ"א שבהדס הכשר לא הי' מריחין בו מפני שעשוי להניחו בכל שנה שמא נשרו עליו כשישתמשו בו כל השנה רק בהדס שוטה נחלקו ואני אומר דיש לומר דבהדס כשר כיון שעשוי להניחו לשם מצות הדס בלולב שוב מן הסתם מקצה להו לכל השנים שיהיה ראוי למצוה ואסור להריח בו ואף אם נימא דל"מ הקצאתו לשנים הרבה מ"מ בכה"ג שחששו שמא יתקלקל ע"י התשמיש כמ"ש המהרי"ק בודאי הקצהו למצוה אבל הדס שוטה שאינו כשר רק בשעת הדחק שוב לא הקצה למצוה דהא אם לא יהיה שעת הדחק יהיה פסול ולמה יקצוהו ולכך הי' מריחין בו והרי כל עיקר שהדס של מצוה אסור לפי שעשוי לריח וכי אקציה מריחא אקציה אבל בזה שיבש ואין בו כ"כ ריח שוב לא אקציה ואפילו את"ל שבכל ההדס אקציה מריח מ"מ כל דאפשר שלא יהיה ראוי למצוה למה יקצהו והלא טוב יותר שישתמש בו כל השנה לשם מצות בשמים וע"ז חלק הרר"א כיון שהוא הדס שוטה שוב אין בו לחלוחות ואסור לברך דודאי מן הסתם אקציה למצוה דלמה יריח בדבר שאינו עשוי להריח כ"כ ומעתה שפיר כתב הטור כיון דנהגו להריח בהדס והיינו בהדס שוטה א"כ מסתמא לא אקציה לכל השנה דהא נהגו להריח בזה ולמה יקצהו לשם מצוה שאין ברור שמא לא יהי' שעת הדחק ויהיה אסור ודו"ק היטב