שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן כ״ז (ב׳)

מה שהקשה בנדרים דף פ"ג בהא דאמר ר"נ לעולם בעל לאו בכלל בריות הוא ונתגרשה יכולה להנות מלקט שכחה ופאה ופירשו הרשב"א והר"ן דמבעל ג"כ אסורה להנות לאחר שנתגרשה ולזה הקשה דא"כ אמאי א"י להפר דהרי אזלינן בתר שעת אמירת הנדר דעדיין ברשות הבעל כמבואר בדף פ"ח בפלוגתא דר"ע ור"י והר"ן מזכירו כאן ולפענ"ד נראה דל"ק דגם ר"ע מודה כאן דכאן כ"ז שהיא לא נתגרשה אין הבעל בכלל בריות וע"כ מה שמיפר הוא רק לאחר שתתגרש ושוב איננה ברשותו. ובלא"ה הא באמת אינו עינוי נפש דיכולה להנות בלקט רק דכ"ז שהיא תחת בעלה מקרי עינוי נפש אבל אח"כ לא מקרי עינוי נפש וממנ"פ לא מצי מיפר ובלא"ה לא ידעתי מי הגיד לו דא"י להפר דלמא מאי דקתני א"י להפר היינו שא"צ להפר כמו שפירש"י והיינו משום דכ"ז שהיא תחת בעלה אינו בכלל בריות ולא אכפת לי' דמתזנא מיני' ובאמת אם ירצה להפר בשביל שלאחר הגירושין הוא בכלל מצי מיפר וכן נראה מהרא"ש שהרי כתב בהדיא דמצי מיפר מהשתא ומה שהקשה הוא דבמשנה קתני דא"י להפר ל"ק דהרא"ש מפרש כפירש"י ואדרבא ע"כ מוכרח כפירש"י דאל"כ יקשה אמאי לא יפר שמא יגרשנה ויחזור וישאנה כדאמר ר"י בן נורי שמא יגרשה ויחזירנה ואז נאסר הבעל ואי אפשר לה להזהר שלא תהנה מן הבעל במקצת ותכשל וע"כ דבאמת מצי להפר רק שא"צ להפר ודו"ק כי קצרתי. והנה בהא דפריך הש"ס מנטולה אני מן היהודים ואי אמרת בעל לאו בכלל בריות אמאי צריך להפר חלקו כמו שגרסו הר"ן והרא"ש וקשה טובא אמאו לא פריך טפי דבאמת התוס' ישנים הקשה דאיך חל האיסור על היהודים בעודה א"א הא אין אחע"א וכתבו דחל בכולל דבעל ולפ"ז אם אין הבעל בכלל בריות יקשה איך חל על היהודים כלל והיא קושיא גדולה ואף דחל על הבעל לכשיגרש הא אז חל בכלל דיהודים וכיון דעל היהודים לא חל דלא שייך בכולל דבעל וא"כ ממילא אין הבעל בכלל ולא שייך כולל והיא קושיא נפלאה. והנראה לי בזה דלכאורה צ"ב קושית התוס' ישנים דהא על עצמה יכולה לאסור אף דבר שלבל"ע ומתכוונה לאסור על אחר הגירושין ואדם אוסר על עצמו אף בדבר שלבל"ע וצ"ל דהתוס' מפרשים דאמרה הנאת תשמישי על העולם וכמ"ש הטור סי' רל"ד וא"כ אסרה על אחרים וזה הוה דבר שלבל"ע וא"כ לפמ"ש הב"י דיש לפרש להיפך דאסרה על עצמה תשמיש העולם א"כ לא הי' יכול להקשות דאמאי חל וכמ"ש ולכך לא מקשה רק דלמה צריך להפר דהא עליו לא נאסרה כלל ודוק. ובזה מיושב קושית הא"מ ח"ב סי' י"ד דלר"ל דאיסור הבא ע"י עצמו לא שייך כולל איך חל בנטולה מן היהודים דהו"ל איסור הבא ע"י עצמו ולפמ"ש י"ל דהוא יפרש דאסרה על עצמה ובכה"ג אסרה על עצמה אף בלי כולל וכמ"ש ודו"ק ובלא"ה יש לומר דבאמת סברת ר"ל דבאיסור הבא מעצמו לא שייך כולל יש לומר דהנה הוא בא לבטל ע"י איסור שבדה מלבו ואסר על עצמו איסור תורה ובכה"ג לא אלים אמירתו לבטל מצות התורה וכמ"ש בתמורה דף כ"ה בבכור דאמר עליו שעם יציאתו יהי' קדוש לעולה דדברי הרב ודברי התלמוד דברי מי שומעין ועיין רש"י שם ובזה יש ליישב קושית התוס' ממוקדשין דמוקדשין שאני דכבר נתקדש ובעת קדושתו לא בטל מצות ד' וגם קושית א"מ מיושב דגם שם לא מבטלת מצות ודו"ק. והנה דרך אגב אכתוב מה דק"ל בהא דאמר גבי נטולה אני מן היהודים דיפר חלקו ותהא משמשתו ותהא נטולה מן היהודים וקשה כיון דמיפר חלקו שוב הוה נדר שבטל מקצתו בטל כלו ולמה תהא אסורה על כל היהודים ואף דבהפרת בעל מבואר בסי' רכ"ט דלא שייך לומר הפר מקצתו הפר כלו מ"מ קשה לפי מה דקיי"ל בסי' רל"ה ס"א בהג"ה דאם הפר קצתו לא מופר כלל א"כ כאן שנדרה נטולה אני מן היהודים א"כ הדירה עצמה מכל היהודים והוא לא היפר רק מקצתו ואינו מופר כלל וא"ל דהוה כשני נדרים דהדירה עצמה מהבעל ומהיהודים ובפרט מהיהודים בלא"ה נאסרה כעת ובשני נדרים הוה הופר מקצתו כמבואר שם דזה אינו דבאמת לא חל כלל על אחרים רק ע"י כולל דבעל א"כ ע"כ נדר אחד הוא ואמאי הפר מקצתו כלל והוא קושיא גדולה והנראה לי בזה דהנה בספר קול יעקב הובא בשעה"מ פי"ב מנדרים נסתפק במי שהקדיש שתי בהמות ואחת מהם בע"מ אי שייך בזה נדר שהותר מקצתו דהא על בע"מ לא חל כלל ע"ש ולפ"ז גם בהפרה מקצתו יש לומר ג"כ הך סברא דבאמת על הבעל לא חל כלל הנדר דמשועבדת ליה ואף דקונמות מפקיע מידי שעבוד הא אלמוהו רבנן לשיעבודא דבעל ובכה"ג לא מקרי חלות להנדר ולכך יכול להפר לעצמו דכל שמפר לעצמו נתברר למפרע דע"ז לא נדרה ולא הי' חלות לנדרה כלל. אבל אחר העיון זה אינו דא"כ כל שלא חל הנדר כלל והיה נדר טעות על הבעל שוב יתבטל נדרה דהא אינו חל על דבר שלבל"ע וכולל דבעל ל"ש דהא ע"כ שעל הבעל לא חל הנדר וע"כ צ"ל דמכל מקום יש חלות להנדר רק שהבעל יש לו כח להפר וא"כ שוב יקשה למה יהיה מיפר להבעל ולאחרים אסורה דכל שלא הופר כלו לא הופר גם לו. אך יש לומר כיון דבאמת על אחרים לא חל הנדר דהו"ל דבר שלא בל"ע רק דחל בכולל דבעל וא"כ איך יהיה הטפל חמור מן העיקר דאיך נימא דלא יהיה מועיל הפרה על שלו כיון דלאחרים אינו מיפר הא עיקר הנדר של אחרים בא מכח נדר שלו וכל שאתה אומר שעל שלו יכול להפר מהראוי הי' שיהי' אחרים בטל ג"כ רק שכבר היה לו חלות אם לא הי' מפר אבל עכ"פ אינו גורר בזה נדר שלו שלא יהיה יכול להפר חלקו וז"ב ובזה נראה לפענ"ד דבר נחמד במה שמקשין העולם בהא דאמרו דלמשנה אחרונה בטמאה אני לך מותרת לבעלה והקשה הר"ן דאיך יכולין ב"ד להפקיע איסור תורה דמצד הדין נאמנת לומר טמאה אני לך וא"כ איסור שבה להיכן הלך וכתב דאפקעינהו רבנן לקידושין מינה והקשו דלפ"ז מה נעשה באם תאמר נטולה אני מן היהודים וטמאה אני לך דאז אם נימא דאפקעינהו רבנן לקידושין מינה שוב לא יוכל להפר דאינו בעלה ולפמ"ש יש לומר דבזה באמת לא חל נדרה כלל דהו"ל דבר שלבל"ע וכולל דבעל ל"ש בזה דלבעל בלא"ה נאסרת דהא טמאה היא לו וא"כ לא חל הנדר כלל וא"כ לפי דבריה שאמרה טמאה אני לך אין מקום חלות לנדרה ושוב א"צ התרה כלל לנדרה ושוב יוכלו חז"ל להפקיע קידושיה ושוב מותרת וא"ל דכל שהיא מותרת לבעלה שוב חל נדרה דזה אינו דעכ"פ לפי דבריה שויא אנפשה חתיכה דאיסורא שוב לא חל נדרה. אמנם אחר העיון זה אינו דהא עדיין תוכל לומר שמתחלה נדרה מהיהודים ואח"כ נטמאת שאז כבר חל נדרה בכולל דאז לא היתה אסורה על בעלה וא"כ שוב תוכל להפקיע עצמה מבעלה ובזה הן נסתר מחמתו מה שראיתי בספר שו"ת ת"צ סי' ל"ו שחידש גם כן ליישב הקושיא דכיון דלא חל נדרה כל שנטמאה א"כ שוב מפסדת כתובתה דלא שייך לומר דמוכח דתשמיש קשה לה דהא לא תאסר כלל ואם כן שוב מפסדת כתובתה ובזה ל"ש החשש שמא עיניה נתנה באחר ובחידושי לנדרי' הקשיתי עליו ולפמ"ש הדבר תמוה בלא"ה דאכתי תוכל לומר שנדרה מקודם ואח"כ נטמאת ושוב אינה מפסדת כתובתה דתשמיש קשה לה ולפענ"ד נראה בזה דבר נחמד דבאמת צריך להבין בהא דתני דלמשנה ראשונה יוצאת ונוטלת כתובה בטמאה אני לך ולמשנה אחרונה חשו שמא עיניה נתנה באחר ואמאי יוצאת כלל והא מבואר בב"ש סי' קי"ז ס"ק ח' דבזינתה מותר להיות עמה ביחד אף בלי עדים וא"צ לגרשה דלא חיישינן שמא יבא עליה דמאוסה בעיניו וא"כ איך קתני דיוצאת דמשמע בע"כ והא א"צ לגרשה וגם איך שייך לחוש שמא עיניה נתנה באחר דהא אינו ברור לה שיגרשה ויקח אחרת לתשמיש וא"כ יהיה כלימת עולם על ראשה וחפצה לא תשיג והיא קושיא גדולה וכמדומה שכבר עמדתי ע"ז בתשובה. אך נראה לפי מה דמוקי הש"ס דטמאה אני לך מיירי באונס ובאשת כהן א"כ יש לומר דאינה מזוהמת ובאמת להס"ד דמיירי באשת ישראל באמת הו"מ לאקשויי ובלא"ה אקשי' שפיר אבל לפי המסקנא באשת כהן שפיר צריכה לצאת דחיישינן שמא יבא עלי' דלא שייך דמזוהמת בעיניו דהא טוענת שאנוסה היא ומה הו"ל למעבד וז"ב ולפ"ז נראה לי דבטענת טמאה אני לך ונטולה אני מן היהודים שפיר יכול להפר דכיון דתשמיש הוה דברים שבינו לבינה כמבואר בנדרים דף פ"ב אם כן יכול להפר דיאמר דרוצה להשהותה עכ"פ בלי גירושין וא"כ כשלא נדרה יכול לשהותה דמצד טמאה אני לך למשנה אחרונה אינה נאמנת רק דלא יוכל להפר דממנ"פ שוב אסורה משום טמאה אני לך דזה אינו דעכ"פ להשהותה בודאי מותר דאין אנו מאמינים לו כלל וא"כ שוב יוכל להפר דאף שיאסר לשמש עמה עכ"פ יוכל להיות עמה אבל מחמת נדרה ניחוש שמא יבא עליה באיסור הנדר וא"כ שוב הוה דברים שבינו לבינה ואף שנאסרת בתשמיש מכל מקום יכול להפר דבעלה הוא וא"כ שפיר אף בטמאה אני לך ונטולה אני מן היהודים מכל מקום יכול לדור עמה וכיון שיכול להפר שוב מותר לשמש עמה דעל טמאה אני לך שוב הפקיעו הקדושין וכל שכבר הפר לה שוב אף שנפקעו הקדושין אח"כ מכל מקום הנדר כבר מופר וז"ב ודוק היטב כי הוא חריף