שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן כ״ז (י׳)

והנה בשנת תרי"ז י"א לספירה הגיעני שאלה במה שנתקבל הרב הגדול מ' יצחק שמעלקיש ני' לאבד"ק זראוונא אמנם בשנת תרי"א ה' ויקרא חתמו רבים מהגבירים דשם בכתב כאשר נתרבה מחלוקת בין אנשי עדתם בענין התמנות רב ומורה ומהם הדורשים טובת קרוביהם שיתמנה לרב ומפני זה יתרבה המחלוקת ויתבטל כל ההכנסות אשר הי' לטובת העיר ויושבי' ע"כ מקבלים עליהם באלה ובשבועה איסור עד"ר בביטוי שפתים בפירוש שחלילה להם למנות לרב ומורה בעדתם איש אשר יהי' לו או לאשתו בעת התמנותו גואלים הקרובים עליהם והם פסולי עדות בש"ב לו ולאשתו וחלילה להעניק אותו מקופת הקהל והן מממון של כל אחד ואחד ואף אוסרים עליו כל הזכיות השייך לו בדירת הקהל ובהכנסות השייכות לרב באיסור קונם והנה כעת חתמו עצמם רבים מן האוסרים על עצמם את הקאנסעס של הרב מוהר"י שמעלקיש אשר אשתו יש לה הרבה קרובים שם וקצת מהבאים אז על החתום לא חתמו עצמם על הקאנסעס שלו ונשאלתי מה משפט קבלת החרם שהכניסו על עצמם. ולפענ"ד נראה כיון דכל עיקר התקנה לא הי' רק שלא ירבה המחלוקת ותתבטל כל ההכנסות שבעיר אשר המה לטובת בני העיר והנה נודע בקהל רב כי עיקר המחלוקת שהיה להם אודות משרת הרבנות שלא רצו לקבל את הקרוב של אחד מהם הי' לבעבור כי השתי משפחות הי' מתגרות זו בזו היינו משפחת אללערהאנד ומשפחת קריס וכיון שכעת עשו שלום ביניהם ונתחתנו זה עם זה אם כן ממילא בטל עיקר הטעם שקבלו עליהם החרם וכל שנתבטל עיקר הטעם שפיר מועיל קבלתם אותו לרב וכבר נודע שבחרמות ונדרים הולכין אחר הענין שבגללן נדר ולא הולכין אחר לשון כמבואר סימן רי"ח ס"א ואף בנודר הולכין אחר אומדנא דמוכח ומכ"ש כאן דגם הלשון אינו לשון כולל ואדרבא כל עיקר הקבלה הי' כדי שלא יתרבה המחלוקת והרי נודע שכל עיקר המחלוקת לא היה רק בשביל אלו שתי המשפחות והרי אדרבא כעת שידעתי בבירור ששתי המשפחות נתרצו אם כן אדרבא כשלא יקבלו להרב הגדול מוהר"י שמעלקיש ני' יתרבה המחלוקת למאד וא"כ מהראוי שיקבלו אותו ותתבטל המחלוקת ואף שיש אחד או שתים המעכבים יחושו לנפשם שלא ירבו מחלוקת בעיר ותתפרד החבילה ומה גם נראה לפענ"ד שעכשיו שנתחדש שהרב הגדול מוהר"י ני' יש לו כל הפעקייטין שצריך כעת הרב ומורה להיות לו עפ"י חקי המלך והמדינה וא"כ עפ"י דת המלך יר"ה זה שיש לו כל הפעקייטין יש לו קדימה לאשר אין לו אף בעיירות קטנות שאין צריך עוד להיות לו הצייגניס בכ"ז אם יש לו ודאי עדיף וכיון שכן א"כ הם אין צריכין לקבלו רק שלא יעכבו אותו וכיון שבעת שקבלו עליהם (מטושטש מאד) ומבלעדי זאת באמת לדבר מצוה אף עד"ר יש לו התרה וא"כ כאן אין לך דבר מצוה גדולה מזו להחזיק ת"ח גדול שיהי' לו מחיה מעט ויוכל להחזיק בלימודו ויורה הוראות וד"מ כמשפט ומה גם שהוא ממשפחתם וקרובים ממש וגם קרובים מצד משפטי התורה כי ת"ח הכל קרוביו ואף ששיטת ר"ת דלדבר מצוה דוקא מצוה ששייכי בגוה הא כאן ודאי שייכי בגוה שיחזיקו קרובם שיהיה לו פרנסה ומה גם כעת שבעוה"ר לומדי התורה ימעטו ובילדי נכרים יספיקו במה שיש להם צייגניס כפי משפטי המדינה וא"כ עכ"פ צריכין בני העיר שיהי' להם ת"ח מופלג שידע להורות כדת וכדין וא"כ אין לך דבר מצוה גדול מזו ומה גם שהוא בר אבהן גדול ואב אחד לכלנו זקנינו הח"ץ ז"ל והוא נין ונכד לזקני המג"ש וגם הוא נין ונכד התב"ש והגאון החסיד מוהר"א אבד"ק אמשטרדם ע"כ מכל אלה נראה לפענ"ד ברור דכדין עשו במה שקבלו עליהם להיות לרב ויש לי עוד הרבה טעמים אלא שלא נפניתי. ועוד יש לי לומר עפמ"ש בתשובה במה שהקשה הח"י דלמה לא יוכל להתיר עצמו אף בנדר עד"ר וכמו שמתחרט על הנדר ומשוה לדיבורו טעות כמו כן יכול להתיר עצמו להתחרט גם על מה שנדר עד"ר ועיין בחבורי יד שאול ביד יוסף סי' רכ"ח ס"ק כ"ט וכתבתי ליישב עפ"י דברי הנוב"י דלכך לא מהני שאלה באתי ליד גזבר דדלמא אינו מתחרט בלב שלם וה"ה כאן כל שנדר ע"ד הרבים לא יוכלו לדעת אם מתחרט חרטה דמעיקרא ולפ"ז זהו כשלא נודע סיבת הנדר שנדר עד"ר אבל כאן שנודע הסבה בשביל שלא יתרבה המחלוקת א"כ מועיל החרטה אף שנדרו עד"ר וא"כ יוכלו להתיר עצמם. ולפ"ז נראה לי ברור דאף שהשכירות משתלם מכל בני העיר והרי יש בני עיר שלא ירצו להתחרט והם אסרו עליו השכירות בקונם הנה כבר נודע מ"ש המבי"ט והמהרי"ט ח"א סי' ה' לדחות דברי התשב"ץ וכתבו דבטל הממון ברוב וה"ה כאן ועיין בחיבורי יד שאול סי' רכ"א ס"ק כ"א וגם בדירת הקהל שיש לאותן אנשים ג"כ חלק והם אסרו עליו זכותם בקונם פשיטא כיון דרוב בני עיר יש להם ג"כ זכות באותן דירות פשיטא שאין המיעוט יכולין לעכב נגד רוב השותפין והוא משתמש בחלק וזכות שיש לרוב בני עיר וע"כ נראה פשוט שיכולים להתיר להם הנדר שקבלו על עצמם והרב הוא כשר