שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן כ״ו (ט׳)

ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת כל הטעם דל"צ התראה ע"ז הוא משום דעשו רעה לחבירו ונודע משפטו לכל ולפ"ז זהו דוקא כשלא הרגו או שלא לקו שייך לומר שהפסידו לחבירו במחשבתם שרצו להרגו או להלקותו ולפ"ז בשלמא כשלא הרגו א"כ עשו הפשר לחבירו במחשבתם אבל כל שהרגו אותו א"כ בזה שנהרוג אותם לא ישיב הנפש הנרצח וא"כ שוב אין העונש נוגע לחבירו רק שלא יעשו עוד כדבר הזה או על שעברו לעשות כזאת אבל עכ"פ הוה מעבירות שבין אדם למקום וע"ז צריך התראה דבשלמא כל שלא הרגו הוה עבירה שבין אדם לחבירו דרצו להרוג לזה וגרמו לו רעה אבל כל שהרגו שוב לא שייך לדון על חבירו רק על גוף עשיית העבירה זה לא שייך לבין אדם לחבירו רק למקום ולפ"ז בממון שוב גם כאשר עשה חייב דהא הפסיד לו ממון ואיתא בחזרה ושייך כאשר זמם וגם לענין ממון א"צ התראה ומלקות צריך התראה ודוק ולפמ"ש הרדב"ז דדרשינן לאחיו שיתנהו לאחיו א"ש מה דהרגו אין נהרגין דהא אין אחיו קיים ודו"ק.