שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן כ״ו (ח׳)

אך נראה עפ"י מה שמצאתי דבר נפלא בשטה מקובצת בכתובות דף ל"ב גבי הכהו הכאה שאין בה שו"פ שכתב שם דהוה מצי לומר דלא בעי התראה רק בעבירות שבין אדם למקום ולא עבירות שבין אדם לחברו ע"ש והנה זה דבר חדש והנה אנן לא קיי"ל כן והטעם פשוט דאף דבין אדם לחבירו גרע טפי האיסור לא הוה כחבר שא"צ התראה לר"י בר"י משום דעכ"פ לא נודע כמה יגדל העונש עד"מ שאנס נערה המאורסה מ"מ לא נודע לו העונש או סקילה או חנק ולכך בעי התראה בכל משפטי התורה ולפ"ז נראה לפענ"ד דבר נחמד בסברת הש"ס דלכך עדים זוממין דהחיוב הוא מכאשר זמם הנה בזה כ"ע יודעים דמהראוי לחייבם כאשר זממו לעשות א"כ למה להם התראה הא זה נודע מצד השכל דכל שרצה לעשות לחבירו כן יעשה לו דבשלמא שאר דברים שעבר בין אדם לחבירו הנה לא נודע העונש מה שמגיע לו ולכך צריך התראה משא"כ בעדים זוממין דשייך כאשר זמם ולכך ל"צ התראה וז"ב וע"ז פריך דא"כ ב"ג וב"ח דלא מכאשר זמם קמתרבי והיינו עונש דידהו ולמה ל"צ התראה וע"ז משני משפט אחד לכלכם ולפ"ז זהו כשנתרבה עכ"פ מצד כאשר זמם דהיינו מוהי' אם בן הכות הרשע דמיירי בעדים זוממין אבל אם נימא דלקי מלא תענה א"כ אין העונש מכאשר זמם רק על שהעיד שקר א"כ לא שייך משפט אחד יהי' וצריך התראה דזה לא נודע כלל העונש שילקה על לא תענה וצריך התראה דבשלמא אם מתורת עדים זוממין אף שאינו מקיים כאשר זמם מכל מקום זה נודע דעדים חייבים מכאשר זמם ואף דלא יכול לקיים הוה המלקות כאשר זמם כמ"ש התוס' במכות שם אבל מלא תענה צריך התראה וא"כ דברי התוס' שאנץ מבוארים. ובזה מבואר מה שהקשה היראים דמנ"ל דמשלם כאשר זמם לזה שהזיקו ודלמא משלם להב"ד ובתשובת רדב"ז נדחק מאד וכבר כתבתי בזה. ולפמ"ש אתי שפיר דלכך לא בעי התראה משום דמשלם כאשר זמם לעשות ולכך ממונא משלם דבעינן כאשר זמם להפסיד לחבירו והרי לאשר זמם להפסיד לזה מחוייב לשלם ההיזק. ובזה נראה לפענ"ד להבין הא דהרגו אין נהרגין ותמהו כלם בזה דמ"ט יש בדבר.