שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן כ״ו (ד׳)

והנה מדברי הרז"ה והר"ן בפ"ב דכתובות גבי הזמה בשטר מבואר דבד"מ ג"כ צריך הזמה אמנם מצאתי בנוב"י שם שנדחק בזה וע"כ דבריי מעטים ועיין בסי' ע"ג שהגאון הספרדי תמה בזה והוא הודה במקצת לזה ועיין בתוס' סנהדרין דף ט' שכתבו דהיכא דתלוי זה בזה ויודע שא"א להיות זה בלי זה ל"ש לומר שלא רצו להעיד ע"ז ע"ש ובזה יתיישב הרבה קושיות של הנוב"י שם. אמנם בגוף קושית הגאון מוהרע"א ז"ל לא ידעתי מקום כלל דע"כ לא הקשו התוס' אלא בב"ג דשם לא מקיימין כאשר זמם כלל שאין עושין אותו ב"ג וב"ח ולכך הוצרכו לדחוק אבל אם נימא דכל עדים זוממין לוקין ואינם משלמין א"כ ע"כ דהתורה אמרה שבזה שלוקין הוה כאשר זמם דאל"כ למה ילקו וע"כ כיון דבכל התורה לוקה ואינו משלם גם בממון התורה אמרה דעדים זוממין יענשו במלקות וא"כ מה בכך שאינו מתקיים כאשר זמם הא נדון בחמורה ואף דאם לא התרו היה מתקיים בממון היינו משום שא"א לחייב מלקות שהוא עונש הגוף בלי התראה כמ"ש ר"א וכפירש"י אבל לא שייך לומר דכאשר זמם קאי ע"ז דהרי באמת כל שהי' העדים זוממין מותרין לא אמרה תורה שישלמו רק שיתחייבו ממון. ובלא"ה נראה דמקרי שפיר עדות שאילה"ז דגוף עדות באמת יכולין להזים ולא יתרו בו ואז יתחייבו העדים לשלם ממון ובשלמא בעידי נערה המאורסה שפיר כתבו התוס' דהוה עדות שאילה"ז דשם קאי אם העדים התרו בנערה וא"כ כל שהתרו הי' צריכין העדים להיות נהרג עכשיו שלא התרו הו"ל עדות שאילה"ז אבל כאן הוה העדות עדות שאתה יכול להזימה וכאן שלא יתרו בהעדים הניזומין א"כ גוף העדות יכול להתקיים כאשר זמם וז"ב מאד מאד. והנה בהא דאמרו בכתובות דף ל"ב והרי חובל בחבירו דממונא משלם מלקי לא לקי וכ"ת ה"מ היכא דלא אתרו ביה וכו' והאמר ר"א הכהו הכאה שאין בו שוה פרוטה לוקה טעמא דהכהו הכאה שאין בו שו"פ הא בשו"פ ממונא משלם מלקי לא לקי ושמעתי קושיא בשם הגאון מוה' וואלף האבד"ק פשעווארסק ברישא זצ"ל שאמר לפמ"ש התוס' בסנהדרין דף ט' ד"ה עידי שהקשו דיכולין לומר לחייב הבעל ממון קאתינא כיון שלא התרו בהן דעידי זוממין לא בעו התראה וכדאמרו בסנהדרין דף מ"א דיכולין לומר לאסרה על בעלה באנו למ"ד חבר א"צ התראה וכתבו דכל דתלוי זה בזה ידעו העדים זה ולא שייך לומר דלא באו לחייבו מיתה אבל התם אפשר דלא ידעו שהיתה חבירה ולפ"ז גם כאן משכחת לה הא דהכהו הכאה שאין בה שו"פ כגון שהיה חבר ולא התרו בו וא"כ דוקא כשאין בו שו"פ הוא דחייבים דלא שייך לומר דלא באו לחייבו מלקות רק ממון דהא אין בו שו"פ אבל בהכהו הכאה שיש בו שו"פ שוב הוה לענין מלקות עדות שאילה"ז דיכולין לומר לחייבו ממון באנו. כן הגיד לי אחד מתלמידיו מה ששמע מפיו והשבתי תיכף דלק"מ דמלבד דיש לומר דלהס"ד דלא ידענו דגלי קרא בחובל בחבירו דממונא משלם וא"כ ע"כ הוה ס"ל להש"ס בס"ד דממון חמור ממלקות דאל"כ מה"ת דיתחייב ממון ולפ"ז לא שייך עדות שאילה"ז דכל הטעם דאולי ישקרו כל שאינם מתייראים מהזמה וכמ"ש הר"ן בחידושיו לסנהדרין דף ח' וכן נראה בב"ק דף ע"ה ע"ש וא"כ כאן לא שייך דיהי' עדות שאילה"ז דיכולין להתנצל שרצו לחייב ממון וא"כ גם הם יתחייבו ממון והרי ממון חמור להס"ד מיהו יש לדחות דלעולם ממון קיל ורק דחס רחמנא על ממונו של נחבל כעין שכתבו התוס' ע"א שם ד"ה ואי ע"ש וא"כ הדרא קושיא לדוכתא. אך העיקר בישוב הקושיא דהנה באמת צריך ביאור הא דאמרו בסנהדרין דף מ"א דיכולין לומר לאסרה על בעלה באנו וקשה טובא הא בעי שיגמר הדין וא"כ צ"ב מה הי' הגמר דין בב"ד אם יצא הפס"ד שחייבת מיתה וע"כ שרצו לחייבה מיתה וא"כ לא יכלו להתנצל שלא ידעו שהיא חבירה דא"כ למה לא שאלו הב"ד אם התריתם בה וגם הא לא נגמר דינה למיתה וא"כ היאך יכולין להתנצל שלא ידעו. אך זה אינו דשם הם העידו שזינתה ומה שצריך חקירה ודרישה הוא על גוף העדות לא מה שרצו לחייב ואם הב"ד ידעו שהיא חבירה יכולין לחייבה מיתה אף שהם לא העידו ע"ז וא"כ שוב יוכלו להתנצל דהם לא ידעו שהיא חבירה ועכ"פ לא הוה פס"ד בטעות דעכ"פ העדות הוא אמת שזינתה ונאסרה על בעלה וגם בהך דסנהדרין דף ט' ג"כ העדות הוא על שני דברים ועכ"פ יכולים להתנצל שהם לא רצו לחייב רק ממון אבל כאן שיש דין מחולק דבהתרו חייב מלקות ואם לא התרו חייב ממון א"כ צריך הב"ד לשאול אותם אם התרו בו או לא וא"כ ע"כ שהעידו שהיה חבר ושוב לא יוכלו להתנצל וגם היה הפסק בטעות דאינו חייב רק אחת או מלקות או ממון וכל שפסקו שחייב מלקות והם לא ידעו שהוא חבר וא"כ צריך לשלם ממון ושוב הוה הפסק בטעות ולא נגמר דינו עדיין ופטורים העדים זוממין וז"ב כשמש