שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן כ״ו (י״ב)

והנה בש"ק פרשת בשלח תרי"ד הי' אצלי בחור אחד חריף ושנון כמר אברהם ממאהליב והקשה אותי בהא דיליף ר"ל בריש מכות ע"ב דלכך אין אומרים שיגלה תחתיו משום דכתיב ונס אל אחת מהערים הוא ולא זוממין וע"ז הקשה דהא אמרינן לעיל ועשיתם לו ולא לזרעו וא"כ ה"ה בגלות דאם התלמיד גלה מגלין רבו עמו כדאמרו שם דף יו"ד וא"כ שייך לומר לו ולא לרבו ולישיבתו. והנה באמת לק"מ דלפמ"ש התוס' בסנהדרין דף ט' הנ"ל דיכולין לומר דלא ידעו מזה רק היכא דאי אפשר זה בלי זה א"כ לענין שיגלה רבו יכולים לומר אנו לא ידענו שזה יש לו רב ולא רצינו רק שיגלה זה לבדו וא"כ ממילא לא יצטרך הרב לגלות וממילא גם רב או תלמידו לא יצטרך לגלות ומיהו אינו מוכרח דמה דמגלין הרב אינו בשביל עונש רק כי היכא דיהיה לו חיות וא"כ כאן דצריכים גלות יצטרכו גם רבם לגלות אבל באמת קושיא של הבל הוא דאיך שייך שיצטרך רבם לגלות דבשלמא כשקרה לו שוגג שהרג התורה חסה עליו ואמרה דמגלין רבו ותלמידו כי היכא שיחי' אבל הזוממין שבמזיד עשו מעשה רשע איך שייך שיגלו רבם עמם הכי בשביל שפשעו הם יצטרך רבם לגלות וז"פ וברור וגם אם לא הי' להם רב וגם לזה שרצו לחייב גלות לא הי' לו רב א"כ ממילא יצטרך לגלות אבל בב"ג שפיר דרשו לו ולא לזרעו דהא אף שלא הי' לו בנים באותו שעה יפסול לעולם וכי בסריס וזקן מיירי קרא וא"כ ממילא יפסלו זרעם לעולם וזה לא אמרה תורה וגם יפסלו מתרומה ומפדיון הבן וכדומה וזה לא אמרה תורה שיעשו לעדים דבר שאולי לא הי' קרה לזה שרצו להזים פה"ב וכדומה ועיין בריטב"א ריש מכות וז"ב: