שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן כ״ה (ז׳)

אחר שנים רבות שנת תרי"א בחנוכה כשלמדתי עם תלמודיי הלכות שבת ובסי' רע"ט בט"ז ס"ק וא"ו הקשה על הא דאמרו דנמצא עושה כלי והקשה הט"ז הא אין בנין בכלים וכתב דהוה כעושה כלי מחדש והדבר תמוה דהא זהו קושית התוס' בשבת דף מ"ו ד"ה דחוליות וכתבו לחלק בין אם החוליות מחוברות ואינם מפורקות ובין כשהם מפורקות וכ"כ בביצה דף כ"ב לתירוצם השני ובתירוצם הראשון כתבו לחלק בין שבת ליו"ט ועכ"פ לשיטת הט"ז אין מקום לקושית התוס' דשאני כאן דעושה כלי מחדש וגם יקשה דאם כן אמאי מתירין ב"ה במנורה של חוליות והא עושה כלי מחדש ובאמת שסברת הט"ז מוזכר ברש"י שבת דף מ"ז ע"א ד"ה חייב חטאת ע"ש שכתב במטה של טרסיים הוה כעושה כלי והוה מכה בפטיש ולא משום בנין דאין בנין בכלים מיהו אנן לא קי"ל כן כדמסיק שם דרשב"ג מתיר ברפוי וכדמסיק שם במטה גללניתא ועיין בתוס' שם ד"ה רשב"ג אומר ובאמת שסברת התוס' דביו"ט שרי צ"ע דכל מלאכת שבת אסור ביו"ט בלאו ומדוע בבנין וסתירה בכלים אסור בשבת וביו"ט שרי ולפמ"ש לעיל דביו"ט ראוי להתיר בנין בכלים רק דמחזי כעובדא דחול ואם כן כל דאין בנין וסתירה בכלים ניהו דבשבת אסור דמכל מקום הוה קצת בונה כיון שעכ"פ כעובדא דחול לא מחזי שוב מותר בנין משום מתוך וכמ"ש. ובזה י"ל פעם שנית קושית הת"ץ שהבאתי למעלה דלמה הוצרך לאוקמא כרשב"ג דהא ביו"ט מותר ולפמ"ש אתי שפיר דאם נימא דשייך משום מכה בפטיש וכמ"ש רש"י אם כן גם ביו"ט אסור אך לפ"ז גם ברפוי הי' אסור וע"כ הוצרך לחדש דכרשב"ג ס"ל דא"כ ליכא בי' משום מכה בפטיש רק משום בנין וסתירה בכלים ולכך ביו"ט שרי אף שאינו רפוי. ובזה מיושב מה דלא משני במטה גללניתא דהיה רפוי דבאמת אף שאינו רפוי כל דרפוי שרי וע"כ דהוא רק משום בנין וא"כ שוב ביו"ט שרי ולפ"ז ממילא מבואר דלא כשיטת הט"ז הנ"ל דלדבריו דעושה כלי חדש גם ביו"ט הי' אסור וכמ"ש וע"כ דבריו צע"ג. והנה בסוף שבת גבי פקקו את המאור בטפיח כתב רש"י דהיה לפני מיתה ודקדק הר"י הלוי דדוקא קודם שימות המת מותר לסתום החלון שלא תכנס טומאה תחת הבית אבל אח"כ אסור לסתמו דהו"ל מתקן והמ"א סי' שי"ג ס"ק ל"א חולק ע"ז והביא דברי התוס' בשבת דף קכ"ו דלפי המסקנא אף בדבר הרשות שרי מכ"ש לדבר מצוה והא"ר כתב שם ג"כ דוקא קודם מיתת המת והתוס' שבת חולק ע"ז והדבר פשוט דלענין רשות לא שייך זאת ואם מותר לסתום דהוה תוספת אהל מכ"ש לדבר מצוה אף לאחר מות המת אך לפענ"ד נראה דהנה התוס' בב"ב דף כ' הקשו בד"ה הוא דטפיח לא ביטל לה ואינו חוצץ וא"ל דבטלו דא"כ הוה בונה בשבת ודבריהם תמוהים לפענ"ד דבאמת ע"כ בבטלו מיירי כמ"ש בעצמו בשבת קכ"ו ד"ה מדבריהן דיותר מבטל מסדין ומה שהקשו דאם כן הו"ל בונה באמת הרי שם כתבו דהו"ל תוספת על בנין ושרי וצע"ג לפע"ד כי לא ראיתי בהחפזי למי שעמד בזה ולפ"ז שוב הו"ל ענין מבטל כלי מהיכנו ומבטל כלי מהיכנו תלוי בזה אי הוה משום בונה או משום סותר ועתוס' שבת דף מ"ג ד"ה דמבטל. ואם כנים אנחנו בזה א"כ דברי ר"י הלוי מבוארים דלכך קודם שימות המת מותר דבאמת מצד הבנין הו"ל תוספת בנין דשרי ורק משום מבטל כלי מהיכנו אתינן עלה ואף דהוא סותר הו"ל סותר ע"מ לתקן ולפ"ז הרי נודע מ"ש התוס' בשבת דף ק"ו דמקלקל ע"מ לתקן כל דבא התיקון לאחר מכאן ע"ש ד"ה חוץ ולפ"ז קודם שמת המת הו"ל מקלקל שלא ע"מ לתקן תיכף אבל לאחר שמת המת בא התיקון תיכף בעת הקלקול ואסור ודוק ועיין תוס' דף קנ"ז בשבת ד"ה הלקטי שכתבו דמ"ש רש"י לפני מות המת הי' לו לומר לפני כזית מן המת ולדברי הר"י הלוי צריך לומר משום שלא יהיה תיקון ובזה מיושב קושית המ"א מדברי מהרי"ל סי' ס"ט שכתב ודוחק להעמיד בשבת ע"ש ומשמע דמותר לסתום בשבת ולפמ"ש אתי שפיר דהרי המהרי"ל קאי על הש"ס במגילה דף כ"ו ושם ע"כ מיירי בלא בטלו דתיבה לא מבטל לי' וכמ"ש התוס' בב"ב שם בהדיא ולפי"ז שוב אין איסור לסתום דהו"ל תוספת אהל דשרי ומשום מבטל כלי מהיכנו לית לן דהרי לא בטלו שם ודוק היטב ועיין בישועת יעקב סי' שי"ג וסי' שמ"ג באו"ח שכתב כיון דטע"ט שמביא טומאה מבית לבית אינו רק מדרבנן כמ"ש הש"ך סי' שע"ב וא"כ הרי כלי שנטמא ביו"ט בטומאה דרבנן ה"ה כאן ע"ש במחכ"ת לא ידעתי מה מדמה דדוקא ביו"ט לצורך אוכל נפש שרי תיקון דרבנן אף שהוא במכשירים מכל מקום כל שאינו עושה מעשה בגוף הכלי כמו טבילת כלי דשרי כמ"ש בשו"ת זקני שער אפרים סי' ט"ו אבל בשבת אסור גם בזה וכמ"ש בשער אפרים בהדיא ואף דהט"ז בסי' שכ"ג לא כתב כן אבל דברי זקני השער אפרים נראין ברורים ואף לדברי הט"ז נראה לפענ"ד דל"ד דשם גוף הטומאה אינו רק מדרבנן כמו ולד הטומאה אבל כאן הטומאה היא מן התורה רק דמן התורה אינו מביא הטומאה רק באותו אהל ורבנן גזרו דאף באהל אחר מביא הטומאה וכל שגזרו שהוא טמא הרי הטומאה מן התורה כנלפענ"ד ברור ודוק. ובמ"ש יש ליישב הקישור של סוף שבת לתחלת שבת שכיון שמדידה צריך להיות דוקא למצוה אבל בפקק אף של רשות מותר כמ"ש התוס' כאן ובדף קכ"ו והיינו משום שאינו רק גמר הדבר ולא התחלתו ולפ"ז גם התחלת שבת היא ביציאות והכנסות ותלוי ג"כ בזה אי גמר בלא התחלה וכן להיפך אינו חייב רק בתחלה וגמר ביחד ודוק היטב. אחר זמן רב נדפס ספר ח"ס על או"ח ומצאתי בסי' ע"ב שכתב ג"כ לענין פריסאהל והביא הך ירושלמי לענין בנין לשעה ות"ל כבר זכיתי תחלה ועיין גיטין דף ז' לענין ספינה גוששת דאמרו שם דשאני ספינה דעשויה לברוח ומשמע קצת דלא כסברא זו דהיה לו לחלק בין בנין לשעה ודוק: