שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן כ״ד (ד׳)

והנה בענין בדמים קננהו יש לי ליישב בזה דברי רש"י בסוגיא דרבוצה שכתב דל"מ הגביהה והרביצה דיכול לאסור דע"י הגבהה נעשית שלו והתוס' הקשו דכמו שאינו יכול להקדיש דבר שאינו שלו בגזל ולא נתייאשו הבעלים ה"ה דא"י לאסור ועוד מה פריך ממנסך הא הגביה וכ"כ בזה בכמה תשובות. וכעת נראה דהנה נסתפקתי דבר חדש בדבר שא"ש דבודאי יהיה שלו אחר כך אם יכול לאסור למ"ד אין אדם אוסר דבר שאינו שלו. ולפענ"ד היה נראה דיכול לאסור והטעם דהרי בהא דאמרו אקדיש ניזק א"ב הקשו הקדמונים בשיטה מקובצת ב"ק דף ל"ג שם דהא הו"ל דבר שא"ב וא"ש וכתב שם בשם תוס' הרא"ש דכיון דעתיד שיהיה שלו יכול להקדישו כעת לכשיבא לרשותו ע"ש. ולפ"ז נראה דה"ה דיכול לאסור דבר שאינו שלו בדבר שבודאי יבא אח"כ לרשותו. ובחידושי אמרתי ראי' ברורה דהרי בע"ז דף נ"ג אמרו דישראל שזקף לבינה להשתחוות ובא עכו"ם והשתחווה דאסרה ויליף מאשרה דמשה דבאמת ירושה היא מאבותיהם ואיך אסרה הנכרי וע"כ דמדפלחו לעגל ניחא להו דאי משום הנך קמאי בביטול בעלמא סגי להו וע"ז הקשה דו"ז הגאון בספר בנין אריאל אשר שמו בקרבי דא"כ איך אמרו בב"ב דף קי"ט דמסתפקא להו אי א"י מוחזקת או לא וקשה דא"כ בביטול בעלמא סגי להו דלא יכלו לאסר דבר שאינו שלו לא העכו"ם וגם הישראלים לא יכלו לאסור משום דניחא להו דהא עדן לא היה שלהם וכתב שהקשה לכמה גדולים ואין מענה ולפמ"ש אתי שפיר דאף למ"ד דאין א"י מוחזקת מכל מקום זה ודאי דהי' בטוחים שיבאו לארץ ויהיה שלהם ושוב יכלו לאסור דהא יהיה שלהם למפרע ודו"ק ועכ"פ הדין דין אמת לפענ"ד דכל שבודאי יבא לרשותו יכול לאסור. איברא דלפ"ז יקשה מה פריך מחטאת העוף מאי אריא חטאת העוף וכו' וכן הקשה לר"ה וקשה הא בלא"ה כיון דבדמים קננהו וא"כ לאחר שיאסר יהי' שלו דבדמים קננהו ושוב יוכל לאסור דעכ"פ אף שלא יאסר הוא חייב כמו עובד להר ושוב שייך בדמים קננהו ושוב יכול לאסור דבודאי עתיד שיהיה שלו לאחר שיאסר.