שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן כ״ד (ט״ו)

ולפ"ז זהו ההבדל שבין נטל לשיבר דבשיבר לא שייך לומר כ"מ דאמר רחמנא לא תעביד דגם אם נימא דל"מ לא יצטרך להשיב הגזילה דהא הוה קלב"מ וא"כ שוב מה דעבד עבד אבל בנטל דאם נימא דל"מ הרי יטול זה הגזילה מעצמו ושוב אמרינן דל"מ. אמנם באמת יש לומר כיון דעכ"פ אף כשהוא בעין הוא לא יתחייב להשיב אם כן גם אם ל"מ מכל מקום הוא לא יצטרך להשיב ושוב מהראוי לומר דמהני מעשיו. וזה לפענ"ד סברת רב כיון דהתורה אוקמא ברשותי' לענין אונסין והיינו כדי שיצטרך להשיב ולא שייך לומר דל"מ מעשיו דהא אם נימא דאינו חייב באונסין שוב לא נתקיים מצות השבה ושוב מה דעבר עבר וע"כ דנתחייב באונסין ומקיים מצות השבה וא"כ ע"כ ברשותי' קאי ושוב עכ"פ הוא לא יצטרך להשיב ואם כן מהראי' לומר דקנה וע"ז אמר רבא דבאמת ל"ק כלל והא דחייב באונסין הוא משום דלגריעותא עשתה התורה שיהיה מקרי קנין אבל לעולם דהוא ברשותא דמרא וניהו דאינו חייב להשיב מכל מקום יתקיים מצות התורה דהא היא ברשותא דמרא והתורה רצתה שלא יגזול ואם יגזול ישיב ואם כן אם כל היכא דאיתא ברשותא דמרא הוא הרי הוה כלא גזל ועודנו ברשותא דמרא אבל אם אינו בעין כל שהוא לא משלם שוב לא יתקיים כוונת התורה דבשלמא כשהוא בעין אף שהוא אינו משיב ולא נתקיים מצות התורה בהשבה מכל מקום נתקיים מצות התורה דכל דל"מ הוה כאילו הוא ברשותא דמרא ואם כן הוה כלא גזל כלל אבל כל שאינו בעין שוב לא יתקיים מצות התורה כלל דהרי כבר גזל והשבה לא יצטרך להשיב. ובזה מיושב היטב מה דאמרו בב"ק דף ע' גבי עקוץ תאנה מתאנתי ופריך כיון דאלו תבע ליה בדיני לא אמרינן ליה זיל שלים והקשה המח"א הא כל שהוא בעין לא שייך קלב"מ ולפמ"ש אתי שפיר דכל הטעם דכשהוא בעין לא שייך קלב"מ משום דלא הועילו מעשיו דכ"מ דא"ר ל"ת א"ע ל"מ ולפ"ז הא שם דיומא דקגרים משום שבת ל"ש כ"מ דא"ר ל"ת כמ"ש הט"ז והש"ך חו"מ סימן ר"ח ע"ש וכ"כ בשו"ת מהרי"ט שם לפי חלוקו וא"כ כל דהועילו מעשיו גם בנטל פטור משום קלב"מ.