שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן כ״ד (י״ד)

והנה מן האמור למעלה נתיישב מה שהקשה אותי הרב החריף מוה' אורי וואלף ני' בהא דהקשו בתוס' פסחים דף כ"ט ד"ה ר"נ דאמאי במוציא אוכלים בכלי והזיד בכלי חייב על האוכלים חטאת והא כיון דחייב על הכלי מיתה נימא קלב"מ וע"ז הקשה הרב החריף הנ"ל דהא בשבת שם אמרו ש"מ אכל שתי זיתי חלב בהעלם אחד חייב שתים והקשה הרשב"א דאף אם נימא דחייב שתים הא הכא בבת אחת מפיק להו וליכא למ"ד דחייב שתים דבקוצר בבת אחת לכ"ע אינו חייב אלא אחת וכתב כיון דהוה שני גופין מוחלקין אוכלין וכלי הו"ל כבזה אחר זה ע"ש ולפ"ז לא שייך קלב"מ דהו"ל כבזה אחר זה ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת כל שכבר נתחייב המיתה אף שאח"כ בא החיוב ממון כל שהוא בחד מעשה הו"ל קלב"מ ועיין ש"ך חו"מ סי' שנ"א ובדרישה שם ובשעה"מ פ"ג מגניבה מ"ש בשם השיטה מקובצת ומהר"י אשקפה ז"ל ולכל הדיעות והשיטות שם בכה"ג דכאן שבאמת בבת אחת מוציא רק דכל שגופין מוחלקין הו"ל כבזה אחר זה מכל מקום שייך קלב"מ וז"ב כשמש להמעיין היטב וגם המעיין בחידושי רשב"א שם בתירוצו של הש"ס ימצא שיש ליישב הקושיא ודו"ק. והנה בירושלמי סנהדרין פ"ח ה"ט אמרו לגבי רודף דאם נעשה המעשה אין מצילין בנפשו ולא אדע אם הוא מוסכם כן להלכה לפי שאני כותב פה טריסקאוויץ שנת תרי"ב ה' שלח אך לפ"ז יש מזה ראיה דבמוסר שכתבו דאם כבר מסר אין לו דין מסור והקדמונים חתרו בזה ולפענ"ד ראיה מרודף דגם מסור דין רודף יש לו ודוק. והנה בהא דאמר רבא מסתברא מלתא דרב בששיבר אבל נטל לא לכאורה צ"ב דאמאי בנטל לא והרי רבא בעצמו אמר דרב ס"ל גם בנטל וא"כ מהיכן פשיטא ליה לרבא כ"כ דבנטל לא ולפענ"ד נראה דבר חדש דהנה בהא דאמר רבא בתמורה דף ה' כל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני ופריך הש"ס מגזילה דקונה בשינוי והא ל"מ ומשני דכתיב כאשר גזל כעין שגזל יחזיר ולפ"ז זהו לענין שינוי אבל אם נימא דבדמים קננהו אף לגוף הגזילה שוב יקשה הא כ"מ דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד ל"מ וא"כ לא הועיל בגזילתו ושוב לא שייך לומר דברשותו הן דהא לא קנה כלל ולכך מחזירן. אמנם טעמו של רב לא נודע. אך לפענ"ד נראה להמתיק הדברים דהנה כבר נודע מ"ש המהרי"ט דכל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד לא שייך רק אם נימא דלא מהני נתקן כוונת התורה אבל אם נימא דלא מהני לא נתקן כוונת התורה ומה דעבר עבר לא שייך כל מלתא דאמר רחמנא ל"ת. ובזה נראה לפענ"ד להבין מה דאמר ש"ה דכתיב אשר גזל כעין שגזל והיינו כל עיקר מה דראוי לומר דל"מ הוא שיתקיים כוונת התורה שישיב את הגזילה ואם נימא דיקנה שוב לא יצטרך להשיב ולפ"ז עכ"פ יותר ממה שגזל דל"ח התורה להשיב יותר רק כעין שגזל וא"כ מה שנשתנה ונעשה בגדים לא שייך לומר דל"מ ולכך אמרינן דמהני וכל דמשלם כשעת הגזילה שוב מהני דע"ז לא כוונה התורה ודוק.