ודרך אגב אומר במ"ש התוס' בערכין דף ב' ד"ה לאתויי שהקשו ההורגו יתחייב הואיל ואתרבי בנפשות אלמא אקרי נפש דמה"ט מרבינן להורג יום אחד בפרק יוצא דופן ואע"ג דשמא נפל הוא ותמה תמה אקרא דהא ש"ס מפורש הוא בסנהדרין דף ע"ח דהכל מודים בהורג הטריפה דפטור ובגוסס בידי שמים חייב וא"כ חזינן דטריפה שאני דגברא קטילא הוא אף דאקרי נפש והרי תינוק בן יום אחד לא גרע מגוסס בידי שמים דרוב גוססין למיתה ואלו בלא שהה חדש רוב אינם נפלים וא"כ לכך חשש נפל חייב משא"כ בטריפה וצע"ג ותירוצם יותר תמוה דכתבו דמיירי בשהה ובאמת א"צ להיות שהה דלא גרע מגוסס בידי שמים ובאמת על ההורגו חייב אמרו סתם בגמרא שם דכתיב כל נפש מכל מקום ולא פריך כמאן דלא כרשב"ג אבל על מתאבלין עליו פריך כמאן דלא כרשב"ג ומשום דבאבילות הקלו וכמ"ש התוס' שם בהדיא. הן אמת דהרמב"ם פ"ב מרוצח כתב גם לענין מיתה דבעינן כלו חדשיו או שיהוי שלשים יום אבל באמת הוא תמוה ועכ"מ שם דממרוצת דבריו נראה שהבין דקאי הש"ס גם על הריגה ובאמת המעיין שם ימצא דלא כן הוא ועיין מ"ש הה"מ פ"א מיבום להליץ בעד רבינו דמכל מקום ספק נפשות להקל אבל הוא תמוה דמנ"ל זאת לרמב"ם וגם הא לא גרע מגוסס בידי שמים וא"ל דגוסס בידי שמים שאני דהי' לו חזקת חי משא"כ בלא שהה דז"א דלענין פ"נ אין הולכין ב"ר ומכל שכן בתר חזקה ולמה חייב גוסס ביד"ש:
שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן כ״ג (י״ז)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא רביעאה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.