שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן כ״ג (ט״ז)

והנה בשנת כת"ר ד' ימי תשובה הי' אצלי נ"ד הרב הגדול החריף מ' פנחס בורשטין ני ואמר לי דהא דאמרו תקנתם את רבו ואת עצמו לא תקנתם דהענין הוא דכבר נודע מ"ש התוס' בגיטין דף מ"ם דכל דא"י להשתעבד בעבד שוב לא שייך עשה דלעולם בהם תעבודו ולפ"ז אם לא עשו ב"ה תקנה דיעבוד עצמו יום אחד ורבו יום אחד לא היה רשאי לעבוד בו דכל אבר ואבר שבו חציו משוחרר וחציו עבד ולפ"ז הרי התוס' נתקשו איך כופין והא אין אומרים לאדם חטא כדי שיזכה חבירך וע"כ אמרו ב"ש אדרבא ע"י תקנתם שעובד עצמו יום אחד ורבו יום אחד שוב שייך העשה ולא יוכל רב השני לשחרר וא"כ ע"י תקנת רבו אתם עושים רעה לעבד דלישא שפחה וכו' ולישא ב"ח א"י וכו' אלא כופין את רבו והיינו דלא נחלק הימים ושוב העבד חציו ב"ח וחציו עבד ושוב יכול לכפותו דלא שייך העשה דלעולם בהם תעבודו ומיושב קושית התוס'. והנה לכאורה דבר גדול דיבר בזה והשבתי לו כמו רגע אמת שצדקו דבריך לכאורה אבל לפענ"ד אם נימא כדבריך שוב לא יוכל לחול שחרור של רבו ראשון דכיון שהיו שותפין בעבד ולשניהם נקנה כדברי הר"ן ר"פ השותפין ואיך מצינו שאחד מהשותפין יוכל לקלקל חלקו של השני שע"י שחרורו שוב לא יוכל השני להשתעבד בכה"ג לא מצינו שיחול מכירתו או מתנתו של הראשון לקלקל להשני וע"כ דעובד עצמו יום אחד ולרבו יום אחד ואם כן שוב אין מקום לטענת ב"ש אלא שהדבר חדש וצריך סעד לתמכו. וכאשר הגדתי זאת להרב החריף מוה' מאיר בראם ני' כה הראני סיוע לדבריי ממ"ש הר"ן בנדרים דף מ"ו ע"ב ד"ה אבל בשיטת הרמב"ם שם דא"י לאסור עליו נכסי דידי' אחר חלוקה דאינו בדין ע"ש ויפה אמר ורואה אני שהדברים ק"ו דשם קודם חלוקה עדיין שלו ואפ"ה אינו יכול לאסור באופן שלא אסור אחר חלוקה מכ"ש כאן דע"י שחרורו תיכף א"י לשעבד בו ודוק היטב ואם כנים הדברים נלפענ"ד להבין בזה דברי הרשב"א בחידושיו לשבת דף ד' שכתב ליישב קו' התוס' דהיאך אומרים לאדם חטא כדי שיזכה חברך וכתב הוא דלעולם בהם תעבודו לא שייך בחציו עבד ומלבד שלא נודע סברתו עוד תמהו עליו כל הספרים דא"כ היאך אמרו בגיטין דף ל"ח בחציה שפחה וחציה ב"ח דמשום דנהגו בה מנהג הפקר התירו והלא בלא"ה אין איסור דכל המשחרר נוהג בחצי שפחה ועיין בחבורי יד שאול סי' רס"ז מ"ש בזה ולפמ"ש אתי שפיר דסברת הרשב"א היא כך דבאמת לא חל השחרור כלל דיהי' נפקע כל קנינו של השותף וע"כ דעובד את רבו יום אחד ואם כן כיון דכל השחרור הוא רק ע"י שנתחלק העבדות ועכ"פ לא שייך לעולם בהם תעבודו שהרי אינו עובד לעולם והשנים נתחלקו לימים וא"כ שוב העשה קלושה ובכה"ג הוה מצוה ותקנה לעבד כדי לקיים מצות פ"ו אבל לא שייך העשה דלעולם בהם תעבודו ולפ"ז בשפחה דלא שייך מצות פ"ו שוב אי לאו דמלתא דאיסורא לא היה מותר לשחררה ודוק