שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן כ״ג (ט״ו)

והנה בשנת תרט"ו יום ג' חיי למדתי הסוגיא דגיטין מ"ג הנ"ל וראיתי בטיב גיטין שהקשה דלמה לי קרא בכריתות דף י"א דבזמן שאין האשה לוקה אין האיש מביא קרבן ואם היא קטנה מבואר שם דאין הבעל חייב קרבן והא שפחה חרופה היינו חציה שפחה וחציה ב"ח המאורסת לעבד עברי וא"כ מי קיבל קידושין דהא היא קטנה ואין להאב לקבל קידושיה ע"ש שהאריך לצייר ובאמת של"ק דהנה באמת הכתוב אצטריך על שוגגת ג"כ כמ"ש התוס' ואף דהרמב"ם והתוס' שם העתיקו הדין גם בקטנה הנה להתוס' בודאי ל"ק דהתוס' מפרשו דמאי מאורסת מיועדת ואף דהרמב"ם העתיק הדין במאורסת לעבד עברי היינו משום דלא שייר בקנינו ותפסי קידושין אבל באמת כל דאין מקום שיחולו הקידושין שוב גם במיועדת לבד הוה קידושין וגם לפמ"ש המלמ"ל דבקידש קטנה לכשתגדיל דחלין הקידושין וא"כ הצד ב"ח הי' יכול לקדש לכשתגדיל וחלו הקידושין והנה בש"ס אמרו שם דמה דכתיב בעזרא ואשמים איל צאן על אשמתם דר"ח אמר מלמד שכלן שפחות חרופות בעלו והנה רש"י בעזרא כתב דהוראת שעה היתה ולכאורה זה נגד הש"ס וכמדומה שהגאון מהרי"פ שאל זאת להגאון מוהר"ץ ז"ל מהמבורג ונזכר בספרו תפארת צבי ואינו ת"י כעת ולפענ"ד נראה דהנה התוס' בגיטין דף ל"ו ד"ה בזמן הקשו על רש"י דפירש דאין היובל נוהג אלא בבית ראשון וא"כ היאך אמר רב חסדא דשפחות חרופות בעלו והא שפחה דקרא היינו מאורסת לעבד עברי ועבד עברי אינו נוהג בזמן שאין היובל נוהג ונדחקו בזה ועיין ברמב"ן ורשב"א ור"ן בחידושיהם שם ואני אומר דלפענ"ד ל"ק דבאמת אחרים פירשו בכריתות שם דמיירי בשפחה כנענית ומאורסת לעבד כנעני וצ"ל דמאורסת היינו מיוחדת כדאמרו בגיטין דף מ"ג לר' ישמעאל ולפ"ז לרב חסדא דס"ל דלא שייר בקנינו ומאורסת היינו מאורסת ממש שפיר הקשו התוס' דלדידיה ע"כ מוכח דהיתה מאורסת לעבד עברי וע"כ דהיובל נוהג בבית שני ולפ"ז לכך כתב רש"י דהוראת שעה היתה וא"כ באמת לא נהג היובל אז ובאמת לא הי' אז שפחה חרופה שוב ראיתי ברמב"ן בגיטין דף ל"ו שכתב בהדיא דאם נימא דאין היובל נוהג ע"כ שהביאו משום ד"א ולא ראה דברי רש"י בעזרא שכתב דהוראת שעה היתה וכמ"ש ועיין בחידושי רשב"א שם שכתב לר"ח דס"ל בת קדושין היא יש לומר דה"ה ישראל יכול לקדשה וא"צ דוקא ע"ע ולפ"ז זהו לר"ח לשיטתו אבל אם נימא דאינה בת קדושין ע"כ צ"ל דהוראת שעה היא ולכך כתב רש"י לפרש אליבא דכ"ע דהוראת שעה היתה וכבר כתב המהרי"ק דדרכו של רש"י בחומש לפרש אף שלא אליבא דהלכתא מכ"ש כאן דלא אפשר להעתיק כמ"ש בש"ס דמאורסת לעבד עברי רק לישראל לכך פירש יותר בפשיטות דהוראת שעה היתה וז"ב ודוק. ודרך אגב אזכור מה דתמי' לי בלמדי בשנת תרט"ז י"ג תמוז ד' פנחס פה טריסקאוויטץ דברי הש"ס יבמות דף נ"ה העראה דח"ל מנלן מדגלי רחמנא שכבת זרע בשפחה חרופה מכלל דח"ל בהעראה והיא תימה לפענ"ד דלשיטת הרמב"ם דשפחה אינה אסורה מן התורה מדהותרה לעבד עברי א"כ מהיכן יליף ח"ל דשפחה חרופה אינה ח"ל דמצד חלק עבדות אינה אסורה רק מצד חירות וא"כ הוה יותר בכלל אשת איש ומכ"ש אם שפחה חרופה היינו מאורסת לעבד עברי והיא כנענית דפשיטא דאינה בכלל ח"ל ורש"י פירש דשפחה אסורה משום לאו דלא יהי' קדש והיינו כהתרגום אונקלס אבל להרמב"ם קשה