והנה העירני אחד דיש לומר דמחמין לו חמין אסור משום מבשל מלבד ההבערה שזה אסור אף ביוה"כ והשבתי אף דזה לא ברור לי דנראה דע"כ לא אסור משום בישול רק בצורך לבישול אבל כאן שאין הכוונה רק שיהי' המים חמין לא שייך בישול אך ברמב"ם פ"ט משבת הלכה ג' כתב דהמבשל דבר של"צ בישול כלל דפטור אך מלבד כל אלה הא בפי"ב משבת ה"א מבואר בהדיא דהמחמם את הבדיל כדי לצרפו במים ה"ז תולדת מבעיר והראב"ד הקשה למה לא יתחייב משום מבשל וכתב הה"מ שכל דבר שהוא עצמו נעשה אור ושורף לא שייך בישול וא"כ יקשה עכ"פ לענין מה דאמר ר"י דעששיות של ברזל הי' מחמין לו מעיוה"כ בזה יקשה למה צריך עיוה"כ הא אף ביוה"כ עצמו שרי דהבערה אינו אסור מן התורה ועל שבות לא גזרו במקדש וע"כ דהבערה אסור מן התורה ביוה"כ וזו ראיה נפלאה ת"ל. הן אמת דהלח"מ הקשה שם על ה"ה מהא דכתב רבינו בפ"ט ה"ו דהמחמם את המתכות עד שתעשה גחלת הר"ז תולדת מבשל ונדחק הלח"מ דחייב משום מבשל ומשום הבערה ע"ש שזה דוחק לא ישוער ועיין במרכבת המשנה מ"ש בזה ולפענ"ד נראה דהנה רבינו בפ"ט שם כללא כייל דכל שריפה גוף קשה באש הרי זה תולדת מבשל ולפי זה צריך לומר דשאני מחמם המתכת דמיני מתכת הם נרפים ע"י האש ונקרא בישול אבל בפי"ב דאמר המחמם הברזל באש כדי לצרפו א"כ אינו מרפה דברזל הוא קשה וגם אינו מקשה הרך דהא ברזל הי' קשה וגם עכשיו קשה א"כ לא שייך בזה ענין בישול ואינו חייב רק משום מבעיר וז"ב לפענ"ד באופן דבדבר דשייך בו בישול כגון שמרפה הקשה הוה מבשל אבל בדבר שלא שייך בו בישול אינו חייב רק משום הבערה ובחידושי אמרתי ראיה ברורה לזה מהא דאמרו ביבמות דף ל"ג ע"ב זר ששימש במאי אילימא בהקטרה והאר"י הבערה ללאו יצאת ואי נימא כמ"ש הלח"מ דחייב אף משום מבשל א"כ מה קושיא הא בהקטרה איכא גם משום בישול וע"כ דבכל דבר שאינו מרפה הגוף הקשה לא שייך בישול וז"ב מאד. ומן האמור יש להשיב על הרבה קושיות שהקשה השאג"א אם נימא דהבערה אינו אסור ביוה"כ ובכמה מקומות משמע דאסור מן התורה הבערה ביוה"כ ולפמ"ש אתי שפיר דשם יש לומר דשייך משום מבשל כגון חלבי שבת שקרבים ביוה"כ וכדומה דזה יש לאסור משום בישול דמרפה דבר קשה ודוק היטב בשאגת שם ותמצא שיש ליישב בזה כמעט כל הראיות אבל הראיה שכתבתי נשאר' כחומה דעששיות של ברזל מבואר בהדיא ברמב"ם דהו"ל רק משום מבעיר בלבד לא משום בישול וכמ"ש. וע"ד הפלפול אמרתי בישוב ראיה זו לפמ"ש הכ"מ פ"ח מבית הבחירה דבכ"מ דאפשר לעשות מאתמול לא התירו שבות במקדש א"כ גם בזה כיון דאפשר להטיל עששיות מבע"י לא התירו בשבת. ובזה היה מקום ליישב הא דקאמר הש"ס והלא מצרף והדבר תמוה דקארי לה מה קארי לה הא צירוף אינו רק דרבנן ולא גזרו על שבות במקדש ואף דאביי משני כן לפי פירוש התוס' מ"מ מה הקשה המקשן. ולפמ"ש אתי שפיר דע"כ הוה צירוף דאל"כ חייב משום בישול כל דנתכוין לרכך הקשה ורק כשמצרף א"כ אדרבא רוצה שיתקשה הקשה ולא שייך מבשל ועיין במרכבת המשנה שם ודוק היטב וקצרתי כי יש להאריך הרבה בסוגיא שם ואכ"מ.
שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן כ״א (ד׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא רביעאה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
